|
|
Page:242
שהוא קורא "הברה מזרחית" כבר בראשית המבוא למילונו . הוא רואה בה את הדרך הקרובה לביטוי השמי הנכון , והיא היתה קרובה לנטייתו להתקרב לשפה הערבית . במבוא למילונו תיאר איך בביקורו באלג'יריה "שמעתי בפעם הראשונה מפי היהודים קריאה בלשון עברית בהברה מזרחית , ותעש עלי הברה זו רושם עז מאוד . " ההגייה האשכנזית , לעומת זאת , נתפסה בעיני רוב מחדשי השפה כביטוי גלותי . בהחלטה על בחירה בהגייה ספרדית העדיפו מחדשי השפה את החיבור אל העברית שנשמעה בארץ–ישראל בקרב הספרדים המעטים שחיו בה , על פני הניגון , שנחשב ל"גלותי , " של העברית האשכנזית , ובכך נעשה צעד לקראת התאמת העברית למהפכה הציונית ולרוחה . בשנת 1913 החליט ועד הלשון לאמץ את ההברה הספרדית . המבטא הספרדי השתמר בעיקרו עד היום ; מרכיביו החשובים הם ההטעמה המלרעית ואופן הגיית התנועות . המבטא הספרדי השפיע על השירה העברית , שנכתבה בא"י בהברה הספרדית , ואילו השירה של דור התחייה שנכתבה בחו"ל היתה בהברה האשכנזית . גם השירה הזאת נקראה בפי בני הדור הצעיר בא"י בהברה הספרדית . לעומת זאת , בתחום הפונטי של העברית הישראלית בולטות הסטיות מן ההיגוי השמי , המזרחי . במבטאם של מרבית דוברי העברית בישראל אין הבחנה בין ההגאים ח-כ , - < ק , ט-ת , א-ע . גם ההיגוי הרווח של האותיות ו' ו–צ' אינו תואם את המבטא השמי המקורי . כמו כן אבדה ההבחנה בין המבטא הרפה והקשה של אותיות גד"ת המקבלות את הדגש הקל , וכן אין עוד מבצעים את היגוי המכפל , הוא הדגש החזק . ההיגוי של דוברי העברית בישראל מושפע מאוד משפות אירופיות , לאשמיות . התופעה הזאת כרוכה בהפסד כי שהיא מטשטשת את ההבחנה בין מילים עבריות שונות שהפכו להומופוניות ( שו = ת היגוי , ( כגון עט-את , תפל-טפל , מכיל-מחיל . כישלון ההגייה הספרדית מתבטא , מן ההיבט הזה , ברישול שבאימוץ המסורת בידי הדובר יליד הארץ , שוויתר על הבידול בין כמה עיצורים , וכן בהשפעת הדוברים מארצות ההגירה , שהביאו איתם בליל מבטאים . דילמת הכתיב דילמת הכתיב הנכון הטרידה את מעצבי העברית החדשה לאחר שהתברר שהכתיב חסר הניקוד יוצר מקום לבלבול ולטעויות רבות , אך גם כאן לא עמד למוסדות המכוונים כוח האכיפה וההשפעה . הכתיב המלא אמנם שולט היום בכתיבה , אך במקרים לא מעטים יש גרסאות שונות למילה אחת , וגרסת האקדמיה היא אחת מהן . גם לאחר שהתקבלו "כללי הכתיב חסר הניקוד" ( תש"ח , ( משמשות עדיין שיטות כתיב שונות בערבוביה , מכתיב חסר מנוקד ועד כתיב מלא לא מנוקד . תלמידי בית הספר עלולים להתלבט כיצד לכתוב את המילה " עו 0 ? ר : " עור , עוור , עיוור , או שמא – עיור . הם גם יתקשו לפעמים במציאת מילים במילון , שכן קיימות דרכי כתיב שונות . קיימת אפוא בעיה קשה של האחדת הכתיב העברי על פי כללים פשוטים שאין קושי לשלוט בהם . בצד האחדת הכתיב קיימת השאלה הבסיסית של התאמת הכתיב למבטא העברי הרווח בימינו . בכל שפה הכתיב שמרני יותר מן ההגייה , והוא משקף מצב היסטורי של הגייה . מאחר שבתחום הפונטי השינויים מהירים יותר מאלה הנעשים בכתיב , יש להניח שבכל לשון חיה ייווצרו פערים בין מישור ההגייה למישור הכתיב . רפורמה בכתיב העברי היא בעייתית במיוחד : הגורמים הרגשיים של צמידות לכתיב היסטורי חזקים מן הנטייה לעבור לכתיב שיש לו מעלות אינסטרומנטליות – להקל על תלמידי בית הספר ועל לומדי העברית כשפה נוספת . באופן רשמי נהוגים כיום שני סוגי כתיב : הכתיב המנוקד והכתיב חסר הניקוד . מאחר שרובם המוחלט של הטקסטים נכתבים ללא ניקוד , הכתיב הרווח בציבור הוא "הכתיב המלא , " המשתמש באימות קריאה לסימון התנועות ובהכפלת האותיות ו' ו–י' לסימון עיצורים . במילונים החדשים נעשה שימוש בכתיב הזה , ולצד הערך בכתיב המלא מופיעה המילה גם בכתיב המנוקד , החסר . ואולם גם בשיטת הכתיב חסר הניקוד נותרו תיבות הומוגרפיות , דהיינו , הנכתבות באופן זהה אך שונות בהיגוין , כגון חלב היכול להיקרא חלב וגם חלב , מנהל היכול להיקרא מנהל וגם מנהל וכדומה . זאת משום שהכתיב הזה אינו מבחין בין התנועות E , A ואפס–תנועה . קוראי העברית מתגברים בדרך כלל על הקושי הזה באמצעות מבנה המשפט וההקשר הטקסטואלי והחוץ–טקסטואלי . מאז תחיית הדיבור העברי הועלו הצעות רבות לתיקון הכתיב העברי כדי לקרבו אל ההיגוי הרווח . חלק ניכר מן ההצעות מובאות בספרו של ורנר ויינברג , תיקון הכתיב העברי . נכללו בתוכן גם הצעות לעבור מן הכתיב העברי המסורתי אל הכתיב הלטיני . לנגד עיני המציעים עמד , מן הסתם , המופת של השינוי בכתיב של הלשון התורכית – המעבר מן הכתב הערבי לכתב הלטיני שחולל כמאל אתאתורכ בעת שכיהן כנשיא תורכיה בשנים . 1938-1923 בין המצדדים במעבר לכתב הלטיני היו זאב ז'בוטינסקי , שכתב בשנת 1938 ספר ללימוד עברית מדוברת באותיות רומיות ( יצא לאור ב , ( 1949– ואיתמר בן אב"י , שאף הוציא לאור שבועון עברי בכתב לטיני ב . 1928– מאז הקמת המדינה הועלו הצעות כאלה בידי יונתן רטוש , עוזי אורנן ואחרים , ואולם אף לא אחת מהן התקבלה , הן מסיבות רגשיות הקשורות במעמדו ההיסטורי–הדתי של הכתב העברי המשמש בטקסטים מקודשים , והן מסיבות פרקטיות של אי–התאמה בין המערכת
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|