|
|
Page:237
במחצית השנייה של המאה ה19– החלו להופיע כתבי עת חשובים בעברית , ובהם המגיד , המליץ וקול מבשר . במקרים לא מעטים נראתה שפת סופרי ההשכלה מלאכותית ואפילו מגוחכת , ובן–יהודה מלין במאמרו "שאלה נכבדה" על רמת העברית של "סופרינו" וקושר אותה לכך שהיא אינה חלק מתנועת התחייה הלאומית . מן הצד האחר בן–יהודה עצמו מציין שיל"ג היה המשורר הראשון כותב העברית שהשפיע עליו . על אף הביקורת הזאת בכמה היבטים טבעו סופרי ההשכלה דפוסים ואלה סללו את הדרך למחולליה של תחיית הלשון . עצם הכתיבה בעברית הוכיחה שניתן להשתמש בעברית למטרות שאינן דתיות . סופרי ההשכלה החלו למלא צרכים לשוניים באמצעות חידוש מילים , ובעיקר חידוש של צירופי מילים . דרך נוספת היתה לצקת משמעות חדשה במילים מן המקורות , בעיקר מן המקרא . כך השתמשו , למשל , במילה "מכונה , " שפירושה במקרא "בסיס , " ונתנו לה משמעות מודרנית על בסיס הדמיון למילה הלטינית , machine והמילה "שלט" שפירושה במקרא כנראה "מגן" " ) כל שלטי הגיבורים ( " קלטה את המשמעות של המילה הגרמנית . schild המילה "חשמל , " שמשמעותה המקראית המדויקת אינה ברורה , קיבלה את המשמעות של . electricity דוגמות נוספות הן המילים מוקש , סוכן , משבר , תרבות . לצד חידושים של צירופי מילים שהיו לעתים נלעגים , כמו "דילוג רב" כשם לטלגרף ו"מורה השעות" שקדם ל"שעון , " נוצרו מילים וצירופים חשובים שנשארו בשימוש , כמו ביקורת , תפוח אדמה , כתובת ומסילת ברזל . חשוב מכול : ספרות ההשכלה יצרה תשתית לשונית לכתיבה עברית שאינה דתית ואינה מתייחסת בתכניה לכתבי הקודש . תחיית הלשון תקופת תחיית הלשון ( על פי הסיוג שהובא לעיל ) נקשרת בעיקר למפעלו של אליעזר בן–יהודה , שראשיתו בשנות ה80– של המאה ה . 19– בן–יהודה ניסח את האידיאולוגיה של תחיית השפה ויצק את יסודותיה הרעיוניים . הוא פעל בתוך ניצנים של מוסדות חינוך יהודיים וקבוצות תרבותיות ופוליטיות באירופה , שכבר החלו לבנות את מה שקורא הרשב , במסתו על תחיית הלשון העברית , "רב מערכת תרבותית חילונית , " שלימוד העברית היה חלק ממנה . הבסיס הרעיוני של מפעלו של בן–יהודה הוא בכך שהוא קשר את תחיית העברית למימוש הרעיון הציוני , והעריך שהעברית לא תצמח בתוך מסגרת יהודית מתבדלת באירופה . הוא הקים עיתונים עבריים בארץישראל , ושימש בהם עורך ומו"ל ( הצבי , האור , השקפה . ( הוא לא היה הראשון שהוציא עיתונים עבריים בארץ , קדמו לו המוציאים לאור של הלבנון וחבצלת , אבל עיתוניו שימשו מרכז לחבורה קטנה ומיוחדת של משכילים , אנשי העלייה הראשונה , שהאמינו כמוהו בתחיית העברית . באותה תקופה חודשו מאות מילים לצד הרחבת המשמעות של מילים חיוניות רבות מן המקורות . בן–יהודה החל , בשלהי המאה ה , 19– לחבר את מילונו רב–הכרכים , שהראשון בהם הופיע בשנת , 1910 וכך הניח את המסד למילונאות העברית החדשה . ב1890– הקים עם חבריו את ועד הלשון העברית . המופת של דיבור עברי יומיומי בתוך משפחת בן–יהודה הפך שם דבר וסמל למעמדו המרכזי של הדיבור בתחיית הלשון , אך הוא לא גרף אחריו משפחות רבות נוספות . הסביבה היהודית בארץ–ישראל התקשתה , באותה תקופה , לקבל את המהפכה . אפילו חלק מאנשי הרוח שתמכו בעברית לא דיברו בה ביניהם בפועל . אנשי העלייה הראשונה , שהיו רובם איכרים , דיברו יידיש ולמדו צרפתית . אפשר לראות באותה תקופה שלב עוברי של העברית החדשה , שעדיין לא הפכה נחלת הכלל של היהודים בארץ–ישראל . מהעלייה השנייה ועד קום המדינה תחיית הלשון העברית בארץ–ישראל החלה להיעשות מציאות תרבותית רק עם העלייה השנייה , שראשיתה ב . 1904– העלייה השנייה היתה משכילה יותר , ומי שעמדו בקשיי החיים ונותרו בארץ היו נחושים יותר להפוך את העברית לשפה המשרתת את צורכי החיים כולם . נוסף על כך התקיים עוד תנאי , והוא , כהגדרתו של הרשב , "שממה חברתית , " שבה לא נחשפו הדוברים עברית לסביבה הדוברת שפה מוכרת להם שאינה עברית , והערבית של תושבי ארץ–ישראל היתה זרה להם . בתקופה זו ( 1914-1912 ) התרבו המאבקים הפומביים על השימוש בעברית , והבולט בהם היה "מלחמת השפות , " שבסיומה נקבע שבטכניון ילמדו בעברית ולא בגרמנית . הניצחון הזה קבע את העברית כשפת הלימוד בכל מוסדות ההשכלה והחינוך לעתיד לבוא . ועד הלשון חידש והרחיב את פעולתו לאחר תקופה ארוכה . התרבו מוסדות חינוך חשובים שפיתחו את הוראת העברית . על השינוי הדרמתי מעיד אחד העם במאמרו "אמת מארץ–ישראל" משנת . 1893 הוא מספר שם בביקורת כואבת "איך יגמגמו בלשונם המורים והתלמידים יחד . " כמעט 20 שנה אחר כך , ב , 1912– הוא הופיע לפני ועד הלשון וקבע כי "חינוך עברי בלשון עברית אינו עוד 'אידיאל' בארץ–ישראל , אלא עצם החיים , חיזיון טבעי , שמציאותו מוכרחת וביטולו לא יצויר עוד . " מהפכת העברית התבססה והושלמה בימי העלייה השלישית , שאנשיה בנו מוסדות , בתי חינוך , קהילות ותנועות שבהן השתרגה והתפתחה העברית . ב1923– אף זכתה העברית למעמד רשמי בפלשתינה–א"י , לצד האנגלית והערבית . במרוצת העשורים הראשונים של המאה ה20– השפיעו על
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|