|
|
Page:229
ככל גילוי אחר של התרבות הלאומית – צריכה להיבחן על פי האופן שבו היא מתפקדת למען היהודי בכל דור ובכל חברה , על פי המידה שבה היא מעניקה לחייו משמעות ומשמשת לו כמצפן בבקשו לעשות את הטוב והישר . הדת , כתופעה ציבורית–חברתית , מבקשת להביא פדות לנפשו של האדם . היא מבקשת לגאול אותה ולקדש אותה . זו מטרתה האמיתית , הגם שבתולדות הדתות נעטפה מטרה זו כפעם בפעם בניסוחים שהציבו במרכז את האל , ההתגלות , הפולחן והמיתוס . מושג האלוהות של כל דת ושל כל הגות דתית נגזר אפוא מן האופן שבו היא רואה את מושג הישועה . משום כך לא ייפלא , למשל , שמושג האלוהות המקראי אינו זהה לזה של חז"ל ושניהם אינם דומים למושג האלוהות שמפתח הרמב"ם מזה והמקובלים מזה . השאלה המרכזית שההוגה והמנהיג היהודי צריכים אפוא לשאול את עצמם היא האם היהדות ממלאת תפקיד לבני הדור והחברה שלהם . תפקוד זה משמעו מתן משמעות לחיים וכיוון לפעולה למען עילויים מזה ופיתוח תודעת שייכות לאומיתדתית לבני העדה מזה . בשני ההקשרים , טוען קפלן , נמצאת היהדות בת–זמנו , ובמיוחד זו האמריקנית , לוקה . גם אצל אלה המתעקשים להמשיך ולאחוז בה אין היא נתפסת כרלוונטית וכמקושרת לחיים הממשיים . טקסיה , מסורותיה וערכיה אינם תואמים את החיים וההשקפות שהיהודי המודרני האמריקני נוטל בהם חלק ולכן אין בידה להעניק לחייו את שצריכה הדת להעניק . ואילו הזרם היהודי , המבקש להתאים את המסר היהודי ואת אורח החיים היהודי לתביעות הזמן , היינו היהדות הרפורמית כפי שהיא ניבטה לעיני קפלן , חסר את ממד השייכות הלאומיתתרבותית העושה את הדת לביטוי של התרבות היהודית . גם קשרה של יהדות זו למסורת ולביטוייה האותנטיים נראה בעיניו לקוי . מצב עניינים זה חייב , אליבא דקפלן , התבוננות מחודשת במסורת היהודית ובאבני הבניין שלה . נאמנות ליהדות ולהמשך עיצוב דרכה אין פירושם דבקות באופן שבו נתפסו בעבר מושגי–ערך , סמלים ודרכי ביטוי , אלא בחידושם . קפלן מבקש לחשוף את משמעותם היסודית של אלמנטים אלה , תוך הפשטתם מן הלבושים הציוריים שניתנו להם . ברצונו להעניק להם משמעות חדשה התואמת את רוח הזמן ומקשרת אותם לחייו של היהודי בן הזמן החדש . לשם כך על היהודי בן ימינו להתגבר לא רק על היסודות המיתיים שבדתו ועל תפיסות–אל מסורתיות שאינן תואמות עוד את מושג הישועה שלו , אלא גם להתגבר על רעיון ההתגלות כפי שהוא נתפס במסורת . היהדות שקפלן מבקש לפתח צריכה לתפוס עצמה לא כפרי של אירוע התגלותי שבו האל מופיע – בדרך זו או אחרת – לפני העם ומוסר לו תכנים עיוניים וציוויים מעשיים , אלא כפרי התפתחותה של תרבות דתית המבקשת להנכיח את האל בחייה . רק כך תוכל המסורת היהודית – על חגיה , מנהגיה וסמליה – להקנות משמעות לחיי היהודי ולהיות באמת ובתמים לתשתית דתית לקימומה של הציוויליזציה הלאומית היהודית . היסוד השני המנחה את קפלן הוא תפיסתו הרציונליסטית המודרניסטית . כרבים מן ההוגים בני תקופתו מאמין קפלן ב > דמה האנושית , בעליונותה של המודרנה על הפרה–מודרנה ובצורך להעניק לתרבויות האנושיות בכלל ולדתות בפרט משמעות אתית מובהקת . בשביל האדם המודרני – חניך המדע והנאורות , שאת עולמו הערכי מעצב הרציונליזם ההומניסטי – נחוץ שהדת תשתחרר מהשקפות קדומות וממערכי מחשבה שאין בהם כדי לסייע בידיו כיום , ותיעשה לפיכך לדת אתית . הדת היהודית , שתוכל לתפקד בשביל בני הדור , היא אפוא דת המכוונת את כל כוחות היצירה שבה לעילויו המוסרי של האדם , להגברת מידת השיתוף שבו ולגיבושה של חברה צודקת ודמוקרטית . בהתאם לכך , מושג האלוהות שבה נקי מכל ממד על–טבעי שאפיין את היהדות הפרה–מודרנית לגווניה . מושג האלוהות של הדת האתית , כפי שקפלן מבין אותו , הוא פונקציונלי ומכוון – ממש כמו נטייתה הכוללת של ההלכה היהודית : להגדיר את ממדי הפעילות האנושית הנגזרים ממנו . הוא אינו מעוניין בבירורים מטפיזיים בדבר מהות האלוהות ולא כל שכן בעיונים מיסטיים ובדבקות שמעבר לטבע ולמציאות ההיסטורית–חברתית . בשביל הדת האתית , שאותה הוא מבקש לקדם ולפתח , אלוהים הוא הכוח המוביל את האדם להתעל 2 ת , להתקדש 2 ת , לדבק 2 ת בטוב ובמוסר . אמונה באלוהים ודבקות בו , עניינן שהאדם נותן עצמו באורח מלא למאמץ לפתח בעצמו מידות טובות ולעצב את חברתו בהתאם להן . יש לומר , שלמרות שדרך הדיון של קפלן נראית לעתים כאילו כל עניינו הוא סוציולוגי ולא תיאולוגי , אין רושם זה מתיישב כל עיקר עם אישיותו הדתית המעמיקה ועם מגמתם העיקרית של כתביו . אכן , הוא ניגש כסוציולוג אל שאלת תפקודה של הדת , אולם הוא עושה זאת כאדם דתי . הוא שואל אמנם על משמעותה של אמונה בשביל היהודי המודרני ועל האורח שבו מי שרוצה להקנות לאמונה כוח מעצב צריך לשנותה מיסודה , אבל בעשותו זאת הוא שואל על אמונתו שלו , על דבקותו שלו באלוהיו , על כלי המבע שייקנו לממד ראשוני ותשתיתי העומד ביסוד הדתיות בכלל וביסוד הדת הציבורית היהודית בפרט . קפלן מדבר על תפקודה של האלוהות באדם , אולם הוא עושה זאת מתוך הנחה דתית , שישנו כוח קוסמי המכוון אותו אל הטוב ; הוא מדבר על האופן שבו צריכה הדת לשמר את הקיום הלאומי היהודי , אולם הוא עושה זאת מתוך אמונה עמוקה במשמעותו של קיום זה בשביל האנושות ובשביל בקשת הטוב של האדם .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|