|
|
Page:226
בעניינים מסוימים אכן שמרה האספה הכללית של הרבנים על ההלכה המסורתית . היא דחתה את ההכרה , שכבר היתה מקובלת בתנאים מסוימים בקהילות הרפורמיות , ביהדותם של ילדים לאב יהודי ולאם שאינה יהודייה . היא סירבה להכיר בנישואי תערובת בין יהודים לשאינם יהודים , והיא עמדה על כך שחבריה לא יערכו טקסי נישואים לגרושות שלא קיבלו גט כהלכתו מבעליהן הקודמים , שני דברים המוכרים בקהילות הרפורמיות . חוץ משלושה עניינים אלה , שעליהם החליטה האספה הכללית כי הם בגדר תקנות המחייבות את כלל רבני הזרם הקונסרבטיבי , מסורה בידי כל רב של קהילה , המוכר כ"מרא דאתרא , " רב המקום , הסמכות להכתיב לקהילה את עמדותיה בכל עניין הקשור בפולחן הדתי . במשך כל השנים שבהן שימש פינקלסטיין בתפקיד הנגיד דחה הסמינר בתקיפות את כל השינויים ההלכתיים האלה שנתקבלו באספה הכללית של הרבנים . בבית הכנסת של הסמינר , למשל , המשיכו גברים ונשים לשבת ומחיצה ביניהם . אבל העמדה הזאת נשתנתה כשנבחר ההיסטוריון הצעיר החשוב , פרופסור גרשון ד ' כהן , למלא את תפקידו של פינקלסטיין כנשיא וכנגיד הסמינר . מאבקים מרים שנמשכו שבע שנים נסתיימו בשנת 1984 בהצבעה שנערכה בין סגל מורי הסמינר ובה הוחלט לקבל נשים למועמדות לכהונה ברבנות . פרופ ' איסמר שורש , אף הוא היסטוריון , שתפס בשנת 1986 את מקומו של כהן כנגיד הסמינר , החיל את העיקרון הזה גם על לימודי החזנות . בשנים הראשונות של המאה ה21– הנשים הן כשליש מכלל תלמידי השנה הראשונה של בית הספר לרבנים וכמחצית מן הנרשמים לבית הספר לחזנות . בבית הכנסת הראשי של המוסד הוסרה המחיצה בין הגברים לנשים ( אף כי בית מדרש קטן עם מחיצה עומד לרשות המעדיפים להתפלל בבית כנסת מהסוג הזה , ( וסידור " שים שלום , " שפורסם בשנת 1986 מטעם האספה הכללית של הרבנים ואיחוד בתי הכנסת הקונסרבטיביים , משמש כעת סידור התפילה הרשמי של בית הכנסת המרכזי של הסמינר . בשנת 1972 פרסמה האספה הכללית של הרבנים " מחזור תפילות " משלה לשימוש בחגים ומועדים . כהן היה אחראי גם לשינוי משמעותי אחר בכיוון הסמינר – נכונותו להשקיע בפרויקטים חינוכיים וקהילתיים במדינת ישראל . אף כי בשנת 1906 כתב סלומון שכטר חיבור שבו תמך בציונות הרוחנית , הוא מיהר להוסיף כי הוא מביע בו את עמדתו הפרטית ולא את עמדת הסמינר או התנועה שהוא עומד בראשה . מחליפיו , סיירוס אדלר ולואיס פינקלסטיין , היו דו–משמעיים הרבה יותר ביחסם לציונות ולמדינת ישראל עם היווסדה , קרוב לוודאי מתוך התחשבות בחבר הנאמנים של הסמינר , שרבים מחבריו היו רפורמים שהיו שותפים לדחייה שחשה תנועתם מפני הציונות . כהן עצמו היה ציוני נלהב משחר ימיו . הוא הנהיג שכל תלמיד לרבנות של הסמינר יידרש ללמוד שנה אחת בישראל . הוא גם היה אחראי אישית ליצירתו של המבנה המוסדי של התנועה הקונסרבטיבית בישראל . ראוי להוסיף כי מן ההתחלה , ובניגוד לסמינר עצמו , גם הזרוע הרבנית וגם הזרוע הקהילתית של התנועה הקונסרבטיבית תמכו בגלוי בתנועה הציונית ובמדינת ישראל . אבל המסורתיות של אדלר ושל פינקלסטיין לא היתה הביטוי האידיאולוגי היחיד שנשמע בשיעורי הסמינר . אחת הדמויות הבולטות בסגל הסמינר היתה זו של מרדכי מנחם קפלן , שנודע כמייסדה של התנועה הרקונסטרוקציוניסטית , היחיד מבין ארבעת הזרמים ביהדות ארצות הברית שנולד על אדמה אמריקנית . קפלן הוסמך לרבנות בסמינר בשנת , 1902 הוא הצטרף לסגל ההוראה בשנת 1909 ונותר בו כחבר פעיל עד להתפטרותו בשנת . 1962 אורח המחשבה של קפלן הביאו ללמוד מדעי החברה ולתמוך בגישה ה"טבעית , " בניגוד לגישה המסורתית ה"על–טבעית , " שטענה כי מקורה של היהדות הוא בהתגלות אלוהית העומדת מחוץ לסדר הטבעי של הדברים . בספרו החשוב הראשון , יהדות כתרבות , ( 1936 ) טען קפלן שהיהדות היא הציוויליזציה הדתית המתהווה של העם היהודי , שהיא נוצרה בידי בני אדם שביטאו את האתוס הייחודי שלהם באמצעות אמונות וטקסים דתיים . וכיוון שמן ההתחלה היתה היהדות יצירתה של הקהילה היהודית , זכותה של כל קהילה בזמנים שלאחר מכן לדון מחדש במסורת ולשנותה לפי צרכיה העכשוויים . המכלול הזה של השקפות נתמך מלכתחילה בידי קפלן כגרסתו לעמדה שעל היהדות הקונסרבטיבית לאמץ לה . משהתברר שהדבר הזה אינו עומד לקרות , התפטר קפלן מן הסמינר בשנת 1962 והקדיש את כל מרצו לתנועה הרקונסטרוקציוניסטית , לבית הספר לרבנים שלה ולקהילותיה . קשה להעריך למעלה מערכה את ההשפעה שנודעה לקפלן על דורות של תלמידי הסמינר . אם היה אב אידיאולוגי לעמדות שהפיצו הרבנים הקונסרבטיביים מול ההנחות האידיאולוגיות של פינקלסטיין ושל תומכי המסורתיות שבסמינר , הרי זה קפלן . אבל , חשוב אף יותר , רעיונותיו של קפלן שפכו אור על המתח הפנימי הקיים באידיאולוגיה שעל רקעה נוסדה התנועה הקונסרבטיבית עצמה . המחויבות הכפולה של הסמינר , ראשית ללימוד הביקורתי ה"מדעי" של היהדות ושנית לשמרנות מובהקת בכל הנוגע להלכה , היתה בה בלא ספק סתירה פנימית . אם את התורה , במובנה הרחב ביותר של המילה , כלומר כמכלול של אמונות ומנהגים דתיים , ניתן ללמוד באופן מדעי וביקורתי , ואם אפשר לראותה כהיסטוריה המתרחשת והולכת בהשפעתן של התרבויות הסובבות , ואם , כפי שהדגיש קפלן , היהדות היא יצירתו של העם היהודי , מדוע שלא תמשיך גם ההלכה להתאים
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|