|
|
Page:225
על עמדה כזו ניתן לשמור במסגרת מוסד אקדמי שנציגיו מבודדים בדרך כלל ממציאות החיים היהודיים באמריקה בכללה . אבל באורח בלתי נמנע ערערו עליה רבנים מבין בוגריו של הסמינר , שהקימו קהילות ברחבי הארץ ועמדו בראשן . הרבנים האלה החלו להתארגן בשנת 1901 ובשלהי שנות ה20– נטלו לידיהם את הסמכות לדון ולהחליט על דעת עצמם בשאלות הלכתיות חשובות . הסמכות הזאת עוגנה עד מהרה עיגון מוסדי בוועדה להלכה היהודית ולתקינה , שאף כי היה בה ייצוג לסגל ההוראה של הסמינר , עיקר חבריה באו משורות רבני הקהילות . הסרת המחיצות בין גברים לנשים כבר מן ההתחלה הסירו הקהילות הקונסרבטיביות את המחיצות שהפרידו בין גברים לנשים באולמות התפילה של בתי הכנסת . ומתוך שהכירה הוועדה בשינויים הדמוגרפיים המתחוללים באוכלוסייה היהודית , הצביעה בשנת 1950 בעד התרת נהיגה במכונית לבית הכנסת בשבת ובחג למתפללים המתגוררים במרחק שאי אפשר לעוברו בהליכה . היא התירה גם את השימוש בחשמל בשבתות וחגים . היא הוסיפה לכתובה סעיף המאפשר לבית הדין שלה לתת גט לנשים עגונות . כעבור זמן הסמיכה את בית הדין לבטל מעיקרם נישואים כאלה . ואף שסידור התפילה שאימצה התנועה הקונסרבטיבית בשנת 1945 שמר על העברית ועל מרבית התפילות המסורתיות , הוצאו מתוכו התפילות למען חידוש הקרבת הקורבנות בבית המקדש שייבנה בירושלים וברכת ברוך שלא עשני אישה . בשנת 1970 קיבלה האספה הכללית של הרבנים שורה של החלטות שהקנו לנשים שוויון מוחלט בכל הטקסים הנהוגים בבית הכנסת . טקס הבתמצווה נעשה מכבר מקובל בבתי הכנסת הקונסרבטיביים , אבל כעת כבר היו מכבדים נשים בעלייה לתורה , והן הורשו לשמש " שליחות ציבור" ולעבור לפני התיבה , וכמו כן כבר היו סופרים אותן ב"מניין" וקיבלו את עדותן בבתי הדין של התנועה הקונסרבטיבית . הדברים האלה כבר נהוגים בראשית המאה ה21– כמעט בכל הקהילות הקונסרבטיביות . בקהילות הקונסרבטיביות לא היו מחיצות הפרדה בין גברים לנשים , אבל סביב שאלת הסמכתן של נשים לרבנות התנהל ויכוח ממושך . בראשית שנות ה80- הוחלט לקבל נשים כמועמדות לכהונה . בתמונה : צעירות לומדות גמרא
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|
|