|
|
Page:215
שהועתק מן הכנסייה הפרוטסטנטית , וכן מקהלה מאומנת , לא זו בלבד שהעניקו לפולחן מידה של כבוד אלא גם אילצו את המתפללים להתפלל ולשיר באותו הקצב . כך נוצר מצב שבו הטקס היהודי שיקף את הערכים האסתטיים של החברה שהיהודים חיו בקרבה ובכך הצטמצם הפער בין הספירות הלאיהודיות ( זו החילונית וזו הדתית , ( מצד אחד , ובין הספירה הדתית היהודית מצד שני . כמו כן שימשה צורה חדשה של דרשה יהודית לצמצום המרחק בין התחום היהודי לתחום הלא–יהודי . בעוד שקודם לכן היה מקובל בגרמניה שרבנים נושאים דרשה פעמיים בשנה בלבד ודרשותיהם עוסקות בנושאים הלכתיים , התמחה דור חדש של "מטיפים" בנשיאת דרשות בכל שבת , דרשות שמטרתן היתה לרומם את רוח המתפללים ולהשפיע עליהם לנהל חיים מוסריים יותר . וכך , גם הדרשה שימשה לקירוב בין הספירה הדתית לספירה החילונית . עם זאת , משחלה ירידה בדגש שהושם בהלכה , במיוחד בכל הנוגע לחוקי הכשרות , החלו החיים היהודיים להתמקד כמעט אך ורק בשבת ( ולאחר מכן לעתים גם ביום ראשון ) וכן בתפילות הימים הנוראים והחגים שנערכו בבית הכנסת . שאר החיים היהודיים לא היו ספוגים בטקסים יהודיים אלא התמלאו בפעילויות חילוניות ובנושאים חילוניים . החוקים הנוגעים לענייני נישואים וגירושים נעשו כפופים יותר ויותר לסמכות חוקית לא–יהודית . שינויים אלה הוצדקו בעיקרון "דינא דמלכותא דינא , " וכך נותרה היהדות כאמונה בעלת מבנה אנלוגי לזה של הנצרות . הדגשת ההבדלים בין יהדות לנצרות למרות הפיחות בספירה היהודית ביקשה תנועת הרפורמה להדגיש את ההבדלים בין היהדות לנצרות , ובכך לשמור על ייחוד מצד היהדות . ואולם את הייחוד הזה ריכזה התנועה בתחום הדוקטרינה ולא בתחום העשייה הדתית . ואף שוויתרה על האמונה בבואו של משיח אישי , היא הפיצה במרץ את הרעיון בדבר עידן משיחי , שטרם הגיע , רעיון שיצר הבדל דוקטרינרי בין היהדות לנצרות , שלדידה כבר בא המשיח . בדומה לכך , היא לא זנחה את התפיסה הגורסת כי היהודים הם עם הנבחר בידי האל , אלא שפירשה מחדש את המושג כך שמשמעותו נעשתה "שליחות של ישראל , " שליחות שמהותה היתה להביא לאומות שבקרבן חיו היהודים אתיקה נעלה יותר וצורה טהורה יותר של מונותיאיזם . ואכן , האתיקה היתה לתחליף העיקרי להלכה ותפסה מקום מרכזי בכתביהם של תיאולוגים יהודיים למן ראשית המאה ה19– ועד למחצית הראשונה של המאה ה . 20– ההוגים הללו הושפעו רובם מעמנואל קאנט , שהציווי הקטגורי שלו התאים היטב לרעיון בדבר מצוות אתיות . אחדים , כגון סמואל הירש , הושפעו מהגל . אך כולם סטו מן המודלים הפילוסופיים שלהם כשעמדו על כך שהפילוסופיה המודרנית לא השמיטה את הקרקע מתחת ליהדות . בשליש השני של המאה ה19– עברה הנהגת תנועת הרפורמה בגרמניה מידיהם של אותם אנשים משדרות העם שהקימו את התנועה לידיו של דור חדש של רבנים , שהיו גם בוגרי לימודים יהודיים מסורתיים בישיבה וגם בוגרי לימודים חילוניים באוניברסיטה . רבנים אלה היו מודעים באורח חריף לתהום שהיתה עדיין פעורה בין האופי הביקורתי של לימודי הפילוסופיה , ההיסטוריה והפילולוגיה באוניברסיטאות ובין העמידה העיקשת במסגרת היהדות על קבלה ללא תנאי של הטקסטים הדתיים . ברבע הראשון של המאה נולד מדע היהדות ( Wissenschaft des Judentums ) בקרב חוג קטן של סטודנטים אוניברסיטאיים בברלין . בהם היה ליאופולד צונץ שהיה מטיף בקהילות רפורמיות בברלין וסבר כי רק באמצעות היפתחות למחקר ביקורתי של הטקסטים היהודיים תוכל היהדות לזכות לכבוד בעולם המודרני . בעשרות השנים שלאחר מכן עשו ההוגים הרפורמיים שימוש ב Judentums Wissenschaft des– כדי להראות שמן הבחינה ההיסטורית היהדות קיימה תמיד יחסי גומלין עם סביבתה , בתהליך של היפטרות מיסודות ישנים ואימוץ חדשים , כלומר , שהיהדות בהחלט לא נותרה סטאטית , אלא התפתחה במרוצת השנים . תפיסה זו בדבר עבר יהודי דינמי סיפקה לאנשי הרפורמה את התקדים הדרוש כדי להכניס בעצמם חידושים ששיקפו את המנהגים והערכים שאומצו מן הסביבה הלא–יהודית . הדמויות הבולטות ביותר בדור הרבנים שצידדו ברפורמה ואשר החליפו בהדרגה את הדור הישן יותר , שלא היה בעל השכלה חילונית , היו הרב זכריה פרנקל , הרב אברהם גייגר והרב שמואל הולדהיים . מבין השלושה היה פרנקל , הראשון שעמד בראש סמינר מודרני לרבנים בגרמניה , ה Theologisches Seminar Judisch– בברסלאו , השמרן ביותר . אף כי היה מאנשי ה , Wissenschaft des Judentums– הוא הגביל את תחום עיסוקו לטקסטים הפוסט–מקראיים וצידד רק בשינויים קלים בטקסים המשמשים בבית הכנסת . הוא סבר שאין זה מתפקידם של רבנים לכפות על קהילות דתיות יהודיות תיאוריות ורגישויות שהתפתחו מהיכרות קרובה יותר עם מגמות בתרבות החילונית , תיאוריות ורגישויות שהקהילות אינן שותפות להן . בסופו של דבר , ניתק פרנקל את עצמו מתנועת הרפורמה והיה למייסד האינטלקטואלי של מה שכונה לאחר מכן " היהדות הקונסרבטיבית . " לעומתו , סבר גייגר שתפקידם של רבנים מודרניים הוא להביא מודעות עמוקה יותר לתרבות החילונית אל תוך הקהילה היהודית , כדי שזו תוכל להתחרות עם הפרוטסטנטיות של ראשית המאה ה19– בשילוב ביקורת
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|