|
|
Page:193
המסורתני , יגלה נכונות נפשית לפגוש את ה"חוץ , " לשוחח עם האחר ו"לקבל האמת ממי שאמרו . " הוא יתמודד עם תרבות ויגיב על ספרות והגות שחורגות מתחומה הגדור של ההוויה היהודית . בקצת מן המקרים הוא גם יחיה בשני העולמות הללו באופן ממשי . אבן הבוחן המובהקת של נטייתו המודרניסטית תהיה השאלות שטורדות את מנוחתו , ולא דווקא ההשקפות המוגדרות ששאב מן החוץ . כשיצא הרב סולובייצ'יק להתמודד עם הפילוסופיה הניאו–קאנטיאנית של תקופתו , הוא הופיע לפנינו כאישיות מודרנית . לעומת זאת , כשבחר לדחות את ביקורת המקרא בלי להתמודד עם טענותיה ( לפחות בחיבוריו שבידינו , ( הוא הופיע לפנינו כאישיות מסורתנית . עד כאן מתמקד הדיון רק בשאלת היחס אל התרבות האחרת , ואפילו היא סטאטית ואפילו היא קלאסית . לדוגמה , הרמב"ם מצא לפניו מורשת פילוסופית חיצונית מוצקה בת יותר מ 1 , 500– שנה , והוא העריך הערכה יתרה דווקא את יסודותיה הקבועים והמתמידים ( למשל , את הפיזיקה האריסטוטלית התת–ירחית , שנדמתה בימיו כאמת נצחית , שלא כיחסו הספקני לאסטרונומיה . ( מן המפורסמות הוא שהזמן איננו נתפס בעיני הרמב"ם בתורת ממד של שינוי רעיוני ושל תמורה מהותית , 2 ודאי שאינו נתפס בעיניו בתור זמן היסטוריציסטי או בתור איום רלטיביסטי . הרמב"ם הוא "מורה הנבוכים , " אך עדיין איננו מורה נבוכי הזמן ההיסטורי והתמורה ההיסטורית . הפילוסופים היהודיים לדורותיהם מספקים לנו דגמים מגוונים בשאלת היחס אל המודרנה במובנה הראשון , הכרונולוגי . יש בהם , כגון רבי סעדיה גאון ( הרס"ג ) והרמב"ם , שהגיבו על החוץ באיחור ופיגור מסוימים . הם שאבו בעיקר מכתבים ושיטות שכבר נעשו בזמנם לנכסי צאן ברזל של המחשבה הכללית . יש בהם , כגון ר' חסדאי קרשקש , שחיו את הפילוסופיה המודרנית האקטואלית ואפילו הקדימו את זמנם ונמנו עם מבשריו של העתיד , של המהפכה הפילוסופית הצפויה . ויש בהם , כגון ר' שמואל אבן תיבון ותלמידיו , שמבחינת יחסם האינטלקטואלי אל החוץ היו אנשי הזמן והמקום במלוא מובן המילה , ודעתם היתה נתונה אל התרבות המדעית העכשווית , של זמנם . אבן תיבון , למשל , גילה מודעות נדירה כזאת כאשר השכיל להכיר כי דווקא בימיו שלו , לראשונה מאז המאה ה , 10– עברה הבכורה הפילוסופית מידי המוסלמים לידי הנוצרים . יתרה מזאת , הוא ותלמידיו גם לא נרתעו מלעשות השוואות כאלה בין הנוצרים לבין היהודים בני הזמן , וגם כאן נאלצו להודות , להוותם , כי ידם של הנוצרים על העליונה . ואמנם , מפעלם המתמשך של התיבונים בתרגומים מדעיים מערבית לעברית ובהפצתה של הדעת ה"אוניברסלית" בקרב היהודים לא נועד אלא להחזיר ליושנה את עטרתה ובכורתה של הפילוסופיה היהודית . סוף דבר , במישור זה של הפתיחות כלפי החוץ והעכשיו , היהודי האורתודוקסי המודרני יוכל למצוא לו סימוכין רבים בקרב חכמי הדורות . אלא שבהבדל מהם , מפגשו עם החוץ אינו מצטמצם לתחום המדעי , משום שהציוויליזציה המודרנית אופפת אותו עתה מכל עבר : בתעשייה ובכלכלה , בפוליטיקה ובטכנולוגיה ובשאר מדורי החיים . אך בזה אין הוא נבדל מעמיתו המסורתני , שגם הוא לא יוכל למלט את נפשו כליל מנוכחותה המקפת של ההוויה המודרנית . סוגיה שנייה : המפגש עם החדש היסוד השני , המובהק יותר , המציין יחס מודרניסטי אל המציאות , ישתקף בנכונות עקרונית להאזין לשינויים ולהגיב על תמורות המתחדשות לבקרים ; לנהל שיחה לא רק עם החוץ , אלא גם עם השינוי , עם התרבות הדינמית והמהפכנית הסובבת את היהודי ועם הפירות שהיא מניבה לנגד עיניו , ולפעמים גם ליטול חלק פעיל בתהליך המחולל את השינוי . מדובר כאן אפוא במפגש ישיר עם התפיסה המציינת דווקא את הדורות הרב אברהם יצחק הכהן קוק – ניתן לדבר בהרחבה על היסודות המודרניים המתגלים במחשבתו , אבל במישור התכנים הספציפיים משנתו לא מספקת לתלמידים דרכים סלולות ומדודות בגלל אופייה הדינמי של המודרנה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|