|
|
Page:187
תגובת האורתודוקסיה לזמן החדש בעיני חרדים : חילוניות וכפירה יוסף דן המאבק בין העולם היהודי החרדי לבין החילוניות מוצג לעתים כמאבק בין חדש לישן , בין מסורת לחידוש , בין התערות במודרניות לבין הסתגרות והתרחקות ממנה . התנאי הראשון להבנת המאבק הזה הוא התנערות גמורה מן הדימוי הזה , שאין בו אמת היסטורית . כל התופעות הדתיות הקיימות כיום בעולם היהודי , החרדיות , הדתיות והרפורמיות , הן תופעות מודרניות . החסידות והמתנגדות , הרפורמים והקונסרבטיבים , תנועת המזרחי והציונות הדתית , המסורתיות הספרדית , תנועת ש"ס – כל אלה הם פרי העולם המודרני , וכולם נוצרו , עוצבו , התפתחו והשתנו במציאות של מאתיים וחמישים השנים האחרונות , בדיוק כמו ההשכלה והציונות . מבחינה כרונולוגית החסידות היא תנועה צעירה במקצת מתנועת ההשכלה , והמתנגדות עוד צעירה ממנה . "אגודת ישראל" צעירה מהתנועה הציונית , ו"נטורי קרתא" לא קדמה לעלייה השנייה . הזרמים החרדיים , בדיוק כמו הזרמים הלא חרדיים , היו נתונים מראשיתם ונתונים גם היום במאבק דיאלקטי מתמיד עם מה שקדם להם , והם בוחרים להם מקורות יניקה מן העבר הרחוק יותר , בדיוק כמו הזרמים החילוניים . חקירתם והבנתם של הזרמים החילוניים ביהדות מחייבות מחקר על רקע ההתפתחויות החברתיות , התרבותיות והכלכליות בישראל ובעמים בעת החדשה , והוא הדין , באותה מידה , בזרמים הדתיים . הקונפליקט בין החילונים לחרדים תורם לעיצוב דמותם של אלה ושל אלה , ולעתים יש דווקא בין הקיצוניים בשני המחנות הסכמה מפתיעה : החרדים והחילונים שותפים לתפיסה כי מדינת ישראל היא תופעה חילונית , שאיננה נושאת משמעות דתית ( ומתנגדים להם רק הציונים הדתיים , מיעוט קטן בתווך בין שניהם . ( תביעה להפרדת הדת מהמדינה יכולה ליצור קואליציה בין החוגים הקיצוניים בשני הזרמים המנוגדים . התביעה החרדית לראות בהם עצמם את "היהדות האמיתית" מתקבלת במידה רבה בידי הציבור החילוני בישראל , הרואה ברפורמים , ולעתים אף בציונים הדתיים , מייצגיה של פשרה לא אותנטית בהתנהגות הדתית היהודית . הבנתן של התופעות האלה דורשת אפוא בחינה מעמיקה ודיאלקטית של מעמדם ומקורות השראתם של הזרמים השונים , יחסם זה לזה , השפעתם של הקונפליקטים על דרכי התפתחותם , ויחסם המשתנה אל העולם החיצוני הסובב אותם . כולם שואבים ממקורותיה הקודמים של היהדות , אך בוחרים אספקטים שונים מתוך מסורת זו . כך , למשל , בעולם הישיבות , בעיקר זה של המתנגדים , ניצב הרמב"ם כעמוד התווך – משנה תורה ( שהם מעדיפים לכנותו היד החזקה , ( ואילו מורה נבוכים נדחה לשוליים , ויש אף ששללו אותו מן הרמב"ם וטענו שהוא חיבור פסיאודו–אפיגרפי . בחוגים רחבים של היהדות הלא חרדית ניתן למורה נבוכים מקום מרכזי כמקור למחשבה יהודית מודרנית . אחד הביטויים לשותפות הגורל המודרנית של הזרמים החילוניים והדתיים ביהדות נעוץ בכך שכולם נטועים ברקע גיאוגרפי – ומכאן גם תרבותי וכלכלי – חדש תמיד . רק מיעוט קטן מאוד בין החרדים ובין החילונים בישראל הם בני הארץ זה כמה דורות . הרוב הגדול , כאן וכאן , "עולים חדשים , " משמע , אנשים שנעקרו מקרקע צמיחתם והם בונים – בדרכים שונות – חיים חדשים בארץ–ישראל . הקהילה היהודית הגדולה בארצות הברית היא כולה בני מהגרים , והקהילות החרדיות ברובן הגדול – בעיקר החסידיות – התגבשו רק בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה . לעומת הקהילות הרפורמיות בארצות הברית , רוב הקהילות החרדיות התבססו על מהגרים חדשים . רוב גדול של יהודי אירופה כיום הם בני מהגרים , דור שני ושלישי ( רק באנגליה קיים מיעוט של תושבים ותיקים יותר . ( ההכרח לבנות חיים חדשים בטווח היסטורי קצר מאפיין אפוא את היהדות כולה , וחרדים וחילונים שותפים בגורל הזה . זיכרונות השואה הם חוויה משותפת לכלל ישראל , אף אם הפירושים הניתנים לה והמסקנות המוסקות מכך שונים הם – אך הם שונים גם בין החילונים לבין עצמם , הן בישראל והן בארצות הברית . הדברים תקפים במידה רבה גם לגיבושים חברתיים המאפיינים את החברה החרדית . מנהיגותו של ה"צדיק" בעדה החסידית היא תופעה שראשית התגבשותה בשלהי המאה ה , 18– והיא לבשה את לבושה הנוכחי – כמנהיגות שושלתית – רק במחצית הראשונה של המאה ה . 19– מבחינה כרונולוגית הדברים מקבילים להתגבשות התפיסה של המנהיגות הדמוקרטית באירופה . מעמדו של ריש מתיבתא , ראש הישיבה , בחברה המתנגדית , התגבש בצורתו הנוכחית אף מאוחר יותר . אין שחר לציור כאילו החילונים , המשכילים והציונים , מרדו במנהיגות מסורתית וגיבשו לעצמם דפוסים חברתיים חדשים : הדפוסים שמהם התרחקו לא היו מסורתיים וישנים יותר מאלה החדשים שאותם אימצו . אין גם מחיצה לשונית בין חרדים לבין
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|