|
|
Page:177
גם ממניעים לאומיים . במאה ה19– גם החלה הגירה של יהודים מארצות האיסלאם , והם הגיעו לכל ארצות היעד של יהודי מזרח אירופה : צפון אמריקה ודרומה , מערב אירופה – וכן לארץ–ישראל . הזרמים ביהדות וההלכה להגירה היהודית רחבת הממדים של העת החדשה היו השלכות ניכרות בעולמה של ההלכה . הקהילות הצעירות שהתגבשו בארצות היעד היו חסרות אותו הסטאסיס , המעמד היציב הבסיסי , של הקהילות העתיקות במזרח אירופה ובארצות האיסלאם ; במהגרים לאמריקה עד לשנות ה30– של המאה ה20– היו רק תלמידי חכמים מעטים , וכמעט אף אחד מהם לא היה מקובל כבעל שיעור קומה . מציאות חדשה זאת , נטולת אינרציה מסורתית ארוכת שנים ונטולת אישים בעלי סמכות הלכתית , היתה קרקע פורייה להיווצרות מגמות דתיות חדשות ; זו אחת הסיבות שעל רקען יש להבין את היווצרות הרפורמה בגרמניה דווקא , ואת פריחתה הגדולה בארצות הברית של אמריקה . התנועה האורתודוקסית נוצרה במרכז אירופה , כתגובה לרפורמה ; התנועה הקונסרבטיבית התגבשה בארצות הברית בשלהי המאה ה19– כתגובה שמרנית לרפורמה הרדיקלית . ברמה האידיאולוגית , אחת הדרכים לאפיין את ההבדל בין שלושת הזרמים בתקופתם ה'קלאסית' ( מסוף המאה ה19– עד למלחמת העולם השנייה ) היא ביחסם לשולחן ערוך . בעיני האורתודוקסים נחשב השולחן ערוך לבעל מעמד מרכזי וייחודי בקביעת הנורמות המחייבות בהווה . אצל הקונסרבטיבים היתה הערכה לשולחן ערוך , אך נטען כי יש להתייחס אליו מתוך פרספקטיבה היסטורית של התפתחות ההלכה , בלא לייחס לו מעמד מועדף על פני יצירות חשובות אחרות . אצל הרפורמים נתפס השולחן ערוך ( ככל המסורת ההלכתית ) כלא רלוונטי . מאז מלחמת העולם השנייה , ובפרט מאז שנות ה70– של המאה ה , 20– התרחשו התפתחויות מעניינות בכל אחד מהזרמים האלה . בקרב האורתודוקסים התעצם האגף החרדי–הרדיקלי , ומוקד הסמכות ברובד האידיאולוגי עבר מן השולחן ערוך לאישים בעלי סמכות כריזמטית המכונה 'דעת תורה . ' בקרב הופעתם של זרמים דתיים-אידיאולוגיים היא תופעה אירופית שלא התרחשה בארצות האיסלאם . בארצות אלו נפתחו בתי-ספר ששילבו לימודים דתיים עם לימודים כלליים . בתמונה משנת : 1887 רבנים ומורים בבית ספר של "אליאנס" בתוניס
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|