|
|
Page:175
הישיבה התיכונית לא רק להכין קאדר דתי–משכיל שישתלב בכלכלה המודרנית , אלא גם ואולי בעיקר , ליצור מחסום יעיל יותר לסחף המאיים על החברה הדתית . בשנים אחדות הוקמו ישיבות תיכוניות רבות ( לפני קום המדינה היו רק שתיים – " היישוב החדש " בתל–אביב ו " מדרשיית נועם " בפרדס חנה – וגם הן הוקמו רק בשנות ה40– של המאה ה ( 20– ואלו קלטו לתוכן את העילית שבנוער הדתי המודרני . הניסיון הקצר הוכיח לכאורה את יעילותו של פתרון זה . דור חדש של דתייםמודרניים צמח מבין בוגרי הישיבות התיכוניות והחל למלא תפקידים חשובים יותר ויותר במסגרות הביורוקרטיות של המדינה , בצבא ובאקדמיה . במסגרת זו יש לראות גם את הקמתה של אוניברסיטה דתית – אוניברסיטת בר–אילן . בארצות–הברית היתה קיימת זה כמה שנים אוניברסיטה יהודית אורתודוקסית – ה " ישיבה יוניברסיטי . " צעירים וצעירות דתיים מודרניים החלו להשתלב במספרים גדולים והולכים באוניברסיטאות אחרות בארץ ובארצות המערב . מספרם של בעלי מקצועות חופשיים בעלי זהות אורתודוקסיתמודרנית גדל והולך , גם בארץ וגם בארצות המערב האחרות , ובייחוד בארצות–הברית . ואולם השירות הצבאי בישראל נתפס כמאיים גם במסגרת האורתודוקסיה המודרנית הישראלית ( שביטוייה העיקרי הוא כאמור הציונות הדתית . ( כדי להתמודד עם אתגר זה פותחו מאז שנות ה , 70– בהסכם עם שלטונות הצבא , "ישיבות הסדר , " שהן ישיבות גבוהות המשלבות לימודי תלמוד עם שירות צבאי מקוצר . ישיבות ההסדר היו לסיפור הצלחה משום שהן מביאות לשירות הצבאי חיילים בעלי מוטיבציה גבוהה . אך גם "פתרון" זה עלול להביא למשבר מכיוון אחר : חיילי ישיבות ההסדר באים לצבא כיחידה מגובשת שזיקתם לישיבה ולראשיה ונאמנותם לאידיאולוגיה הדתית–פוליטית שעיצבה את תודעתם הדתית–לאומית , עלולות ליצור בעיה של "נאמנות כפולה" לסמכות הצבא ומפקדיו . יחד עם זאת , ההנחה שמוסדות אלה ימנעו את הסחף מאורח החיים הדתי ויורידו אותו לרמה "נסבלת , " לא התממשה גם היא . יותר ויותר צעירים וצעירות שהתחנכו במוסדות החינוך של הציונות הדתית נוטשים את אורח–החיים הדתי . מצד שני התפתחו בישיבות התיכוניות ובישיבות ההסדר מגמות של הקצנה דתית , המאיימות על הזהות הדתית המודרנית מבפנים . גם התקווה שאוניברסיטת בר–אילן והישיבה–אוניברסיטי בניויורק , יצמיחו לאורתודוקסיה המודרנית מנהיגים דתיים מסוג חדש , לא נתממשה . להפך , הרבנים שהתחנכו בישיבות ההסדר ובישיבות הגבוהות האחרות שבמסגרת האורתודוקסיה המודרנית , מגלים יותר ויותר נטיות לחיקוי המנהיגות הדתית החרדית ולדחיית מרכיבים חשובים של התרבות וההשכלה המודרנית . עם הפיכת שאלת ההתיישבות בשטחים שכבשה מדינת ישראל במלחמת ששת הימים לשאלה דתית , נעשתה המנהיגות הדתית של החברה הדתית–מודרנית למנהיגות בעלת גוון חרדי מובהק והיא מאיימת על הגיבושים הפוליטיים האחרים של האורתודוקסיה המודרנית . בסופו של דבר , נראה כי גורל דומה צפוי לאורתודוקסיה המודרנית ולאורתודוקסיה החרדית על רקע המודרנה והחילון . בחברה החרדית מתפתח תהליך של פרטיקולריזציה , שבו מגבשים היסודות האתניים–מסורתיים זהות עצמית בעלת עוצמה חברתית וכלכלית הנעשית לאיום על הזהות החרדית הכוללת . "מועצת גדולי התורה , " שהיתה בעבר סמל מרכזי של זהות אחת למרות ההבדלים הגדולים בין המסורות הדתיות השונות , התפוררה למרכיביה השונים . תנועת אגודת ישראל התפצלה , המזרחיים שחברו אליה הקימו ( 1984 ) את ש"ס , ה"מתנגדים" ( ממשיכי המסורת של הישיבות הגדולות בליטא ) הקימו ( 1989 ) את "דגל התורה" ומרבית 'החצרות' החסידיות מזוהות עם אגודת ישראל . ואולם , כולם חסרים מוסדות פנימיים ומפולגים בתוך עצמם . גם האורתודוקסיה המודרנית מגלה תהליכי פיצול והתפוררות . חוקרים שונים מפנים את תשומת הלב לכך שהמפד"ל , מפלגה שהיתה בעבר הביטוי הפוליטי והאידיאולוגי של האורתודוקסיה המודרנית בארץ–ישראל , נמוגה והולכת , היא חסרת מנהיגות אטרקטיבית ונסחפת בגל של לאומיות ימנית קיצונית . על רקע התפתחויות אלה הופיעה , ב , 1998– מצד אחד , תנועת מימ"ד " ) מדינה יהודית , מדינה דמוקרטית , ( " ומצד שני התגברה התופעה של רבנים שאימצו לעצמם זהות כמו–חרדית , עובדה שבלטה מאוד על רקע המאבק בתוכנית ההתנתקות מרצועת–עזה וצפון–שומרון . מרכיבים אחרים , מתונים יותר , הן פוליטית והן דתית , של האורתודוקסיה המודרנית חשים שהם נדחקים והולכים החוצה . מסתבר שמשבר האורתודוקסיה מול אתגר החילון והמודרניות עדיין רחוק מפתרון .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|