|
|
Page:163
חיילים יהודיים לבעלות הברית , בתקווה לתמיכתן במטרות הלאומיות היהודיות לאחר המלחמה . רוטנברג החל לפעול לקידום רעיון הגדודים העבריים , אם כי בשלב הזה עדיין לא זיהה את תוכניתו עם מטרות הציונות . בספטמבר 1914 הוא יצא לפריז וללונדון , לגייס תמיכה לרעיון . בצרפת נפגש עם מנהיגים סוציאליסטים , ובלונדון נפגש עם ראשי השלטון , עם מנהיגי הלייבור ועם מנהיגים ציוניים . כאן התוודע לראשונה לחיים וייצמן , והחלה ביניהם מסכת יחסים מורכבת וסבוכה . בינתיים שמע רוטנברג על פעילותו של זאב ז'בוטינסקי לקידום רעיון הגדודים , והשניים נפגשו בברינדיזי שבאיטליה באפריל . 1915 רוטנברג גרס שיש לפעול לגיוס מתנדבים בקרב יהודי ארצות הברית , הגדולה בקהילות היהודים במדינות הניטרליות . על יסוד 'חלוקת עבודה' עם ז'בוטינסקי הוא הגיע לניו יורק במאי 1915 והחל לפעול למען הקמת "הקונגרס היהודי" – גוף על–מפלגתי שיאגד את כל יהודי ארצות הברית להעלאת תביעותיו של העם היהודי בתום המלחמה . לצורך זה החל רוטנברג במסע הופעות ופגישות ברחבי ארצות הברית ואף השתתף בייסודו של עיתון דער יידישער קאנגרעס ( הקונגרס היהודי ) להפצת הרעיון . באותם ימים טרח , בעצה אחת עם בן–גוריון , בן–צבי ובורוכוב , על הפצת "האני מאמין" היהודי שלו בחוברת שכותרתה תחייתו הלאומית של העם היהודי : הוא קרא לסוציאליסטים היהודיים להשתחרר מהגישות הקוסמופוליטיות ולהיאבק על תביעות היסוד של העם היהודי , שאותן הציג כשילוב של הדרישה למדינה יהודית עצמאית עם התביעה להבטחת זכויות הקיום הלאומיות של יהודי העולם . פעילותו בארה"ב נקטעה עם פרוץ המהפכה ברוסיה ( פברואר-מארס . ( 1917 ידידו משכבר , מנהיג המפלגה הסוציאל–רבולוציונרית , אלכסנדר קרנסקי , מונה לראש ממשלה וקראו לשוב לרוסיה . ב11– ביולי 1917 עזב את ניו יורק , ועם הגיעו לרוסיה מינה אותו קרנסקי לסגן המושל הצבאי של הבירה . רוטנברג המליץ בפני קרנסקי לאסור את לנין ואת טרוצקי באשמת חתירה תחת הממשלה הזמנית , אך הצעתו נדחתה . כשפרצו הבולשביקים לארמון החורף , במהפכת אוקטובר , נמנה רוטנברג עם אחרוני המגינים על משכנה של הממשלה הזמנית . הבולשביקים אסרו אותו , אך לאחר חודשים אחדים הוא שוחרר . כשגברה פעילות המפלגה הסוציאלרבולוציונרית נגד המשטר הבולשביקי , ובייחוד לאחר ניסיונה של חברת המפלגה , פניה קפלן , לרצוח את לנין , ( 30 . 8 . 1918 ) נאלץ רוטנברג לברוח מן הבירה . הוא מצא מקלט בין הכוחות " הלבנים" שנלחמו בבולשביקים . אחרי שהצבא האדום השתלט גם על דרום רוסיה , נאלץ לנוס גם משם . הוא יצא מאודסה דרך תורכיה והגיע לפריז , שבה התכנסה ועידת השלום . בפריז , אגב המגעים עם הנציגים הבריטיים על דמותו של המנדט העתידי , הציג רוטנברג לראשונה את חזונו בדבר מפעל החשמל . רעיונו התקבל בברכה מצד הבריטים וראשי ההסתדרות הציונית והחל לקרום עור וגידים כשנשלח מטעם " ועד הצירים" ( משלחת ציונית בראשות וייצמן שהגיעה לארץ באפריל 1918 בהרשאתה של בריטניה ) לבצע סקר מקיף על הארץ . עם הגיעו לארץ , בשלהי , 1919 הקים משרד ליד ועד הצירים וניגש במרץ לעריכת סקר על משק המים בארץ , שבמוקדו תוכנית לפיתוח מפעל חשמל והשקיה . כעבור תשעה חודשים הגיש לוועד הצירים , ובאמצעותו לשלטונות בלונדון , מסמך מקיף ומסעיר דמיון . כך החל מסעו הפוליטי , רב המכשולים , למען זיכיון להקמת מפעל חשמל רב היקף , שבמרכזו תחנה הידרו–אלקטרית גדולה על נהר הירמוך . הרעיון נתקל בהתנגדות בפרלמנט הבריטי , שנסמכה גם על התנגדות לזיכיון בלעדי ליהודים , וגם על התנגדות לרוטנברג , שהיו שחשבוהו למהפכן מסוכן . וינסטון צ'רצ'יל , שהיה אז שר המושבות , הצליח להטות את הכף לאישור הזיכיון . זה אושר ב1921– וב1923– הקים רוטנברג את חברת החשמל הקריירה של פנחס רוטנברג היתה מרובת תהפוכות : מהפכן רוסי וחבר בארגון הטרוריסטי של המפלגה הסוציאלרבולוציונרית הרוסית ; פעיל הקמת "הגדודים העבריים" במלחמת העולם הראשונה ; מייסדה של חברת החשמל לא"י ומקימה של תחנת הכוח בנהריים . בתחילת מלחמת העולם השנייה שימש כנשיא "הוועד הלאומי" של היישוב
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|