|
|
Page:162
לתנועות שחרור לאומיות ברחבי העולם השלישי , בעיקר למאבק השחרור האלג'ירי ( עם כינונה של אלג'יריה העצמאית העניק קוריאל את הווילה של משפחתו בשכונת זמאלכ בקהיר כ"שי לעם האלג'ירי ; " בווילה זו שוכנת שגרירות אלג'יריה במצרים ) ולמאבק ב"אפרטהייד" בדרום אפריקה . בעטיים של המאבקים האלה נחשף קוריאל , שהתגורר בצרפת במעמד של פליט מדיני נטול אזרחות , להצקות של משטרת צרפת . מסלול פעילות עיקרי של קוריאל וחבריו היה יוזמותיהם לדיאלוג בין ישראלים לערבים . קוריאל סבר תמיד , ואף נתן לכך ביטוי ברור במסרים שהעביר מצרפת לחבריו בשמאל המצרי , כי שלום ישראלי–ערבי אפשרי , רצוי , ויכול לתרום תרומה מכרעת לערעור מעמדו של האימפריאליזם במזרח התיכון . יוזמותיו כללו הפגשתם של דיפלומטים ואישי ממשל מצריים עם אנשי שמאל ישראליים ; הקמת "ועד ערבי–ישראלי לשלום" בפריז ; מתן השראה לעו"ד יוסף חילמי לפנות במכתבים גלויים אל "העם בישראל" ואל הנשיא המצרי עבד אל–נאצר ברוח של שלום ופיוס ; ארגון שורת מפגשים ישראליים–ערביים לאחר מלחמת ששת הימים , ובראשם " ועידת בולוניה לשלום ולצדק במזרח התיכון" ;( 1973 ) וגולת הכותרת : ארגון מפגשי הידברות בין נציגות מוסמכת של אש"ף ( ובראשה עיסאם סרטאווי ) לבין "המועצה הישראלית לשלום ישראלי–פלסטיני" ותנועות שלום ישראליות אחרות . פעילויותיהם של קוריאל וחבריו בתמיכה במאבקי שחרור ברחבי העולם השלישי ולמען שלום ישראלי–ערבי וישראליפלסטיני היו לצנינים גם בעיני סוכנויות ביון בכמה מדינות מערביות , בעולם הערבי ובישראל , וגם בקרב מתיישבים אירופיים באלג'יריה ובדרום אפריקה . לא אחת פורסמו במערב פרסומי דיס–אינפורמציה מגמתיים , שהכתימו את קוריאל כמפעיל רשת ריגול למען ברית המועצות וכמפעיל ומממן של " הטרור העולמי . " ב4– במאי 1978 נרצח קוריאל בידי מתנקשים בפתח ביתו בפריז . נסיבות הירצחו וזהות רוצחיו ושולחיהם נשארו עלומות . פנחס רוטנברג אלי שאלתיאל פנחס ( פיוטר ) מוסייביץ' רוטנברג , , 1942-1879 נולד ברומני , אוקראינה , למשפחה חילונית . שפות הדיבור בבית היו יידיש ורוסית . הוא למד בגימנסיה הריאלית והצטיין בלימודי המדעים והמתמטיקה , ולאחר מכן החל ללמוד הנדסה במוסד הפוליטכני של סנט פטרבורג . בימי לימודיו בעיר הבירה התקרב לחוגים המהפכניים של המפלגה הסוציאל–רבולוציונרית ( ס"ר ) ופעל במסגרת "הארגון הלוחם , " הענף הטרוריסטי שלה . על תקופה זו בחייו כתב רוטנברג כי בכרך הגדול מצא מוצא לצורך הפנימי שצמח וגדל בו מימי ילדותו בגטו היהודי – הצורך במלחמה נגד הדיכוי והרדיפות . עם גמר לימודיו התקבל לעבודה כמהנדס זוטר במפעל מתכת שעבדו בו יותר מ 12 , 000– פועלים ושם התרחבה פעילותו המהפכנית . בהשראת הכומר גאפון , שנודע כאחד מראשי האיגודים המקצועיים המחתרתיים , אך התברר לימים כפרובוקטור של השלטונות , הוכרזה שביתה ונערכה הפגנה רבת משתתפים ב9– בינואר . 1905 רוטנברג נצטווה בידי הממונים עליו במפלגה לאבטח את האב גאפון . ההפגנה החלה כצעדת מחאה שקטה , אך עד מהרה גלשה והיתה לאירוע אלים . הקוזאקים , שומרי ארמון החורף של הצאר , פתחו באש על המפגינים ופרצה מהומה רבתי . רוטנברג מילט את האב גאפון ויחד עם הסופר מקסים גורקי הסתיר 2 מעיני המשטרה החשאית הצארית . לאחר מכן סייע להבריח 2 אל מחוץ לרוסיה . אירועי 9 בינואר 1905 ציינו את ראשיתה של "מהפכת . " 1905 משנרגעה המהפכה בהבטחות שווא של הצאר לכונן משטר דמוקרטי , הותר לאב גאפון לשוב לרוסיה , לאחר שהתחייב , בחשאי , לשתף פעולה עם המשטרה החשאית . בגידתו של האב גאפון נודעה לראשי "הארגון הלוחם , " ומנהיגו יונה אזף – שלימים נודע כי גם הוא פעל כסוכן כפול – הורה לרוטנברג להוציאו להורג . רוטנברג זימנו לפגישה בתואנה שהוא מבקש להציע את שירותיו למשטרה החשאית . משהגיע גאפון לפגישה העמידו רוטנברג למשפט בפני "בית דין" של פועלים שמצא אותו אשם והוציאו להורג בתלייה . לאחר מכן האשים יונה אזף את רוטנברג בהפרת משמעת "הארגון הלוחם" ואיים על חייו . רוטנברג , שלא ידע כי אזף הוא סוכן של המשטרה החשאית הצארית , נמלט מפניו לאיטליה . באיטליה המשיך רוטנברג את פעילותו כמהנדס והופקד על הקמת סכרים ומפעלי מים . הוא התרועע עם חוגי השמאל המקומי ועם המהפכנים הרוסיים הגולים . לפי עדותו , החל אז להתעניין בגורל היהודי . באוגוסט-ספטמבר 1914 נמנה רוטנברג עם חברי גוף חדש – "פרו קאוסה היבראיקה" " ) למען העניין היהודי – ( " ששם לו למטרה להגן על זכויות היהודים במדינות המשתתפות במלחמה . לארגון חברו גם לא יהודים וגם יהודים , ובהם בורוכוב , ששהה אז במילנו . אחת מפעולותיו הראשונות של הארגון היתה ניסיון לגייס
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|