|
|
Page:152
את משרת הרבנות מאביו , ויש להניח כי בעיר קטנה כטריר נמשכו קשרי המשפחה בדרך זו או אחרת . אביו של קארל מארקס המשיך לשמש עו " ד הקהילה היהודית גם לאחר התנצרותו . מארקס מעולם לא התכחש למוצאו , אך באורח מוזר – אם כי אולי לא בלתי מובן – אין סיפור ההתנצרות המורכב מופיע אף לא באחד מעשרות מכתביו אל אביו ואל אמו , ואף אינו נזכר במאות מכתביו אל ידידים . לא ידוע מה סופר במשפחה על נסיבות ההתנצרות , אך יהא רק טבעי להניח שהיתה נטייה להדחקת הסיפור . עם זאת קיים קארל מארקס כל ימיו קשרים הדוקים עם בני משפחת אמו בהולנד , שרבים מהם עמדו ביהודיותם , ובאחד המכתבים אל הקרובים האלה כינה את ד'ישראלי ( אף הוא יהודי שהתנצר ) "אחד מאיתנו . " בספרות הדנה במארקס נכתב לעתים ( אם בדרך של שבח או של גנאי ) שחזון הגאולה של מארקס הוא מורשת הדחף והזעם הנבואי היהודי הלקוחים מן המקרא . יש שאמרו אף שמארקס ייחס לפרולטריון את מעמד עם הבחירה המקראי . אין להנחה זו שום יסוד : בכל אלפי העמודים של כתבי מארקס ומכתביו אין שום רמז להתמצאות בענייני המסורת היהודית ולידע כלשהו על המצוות ועל ההיסטוריה היהודית . גם אין שום עדות שמארקס ידע על היהדות יותר ממה שלמד בשיעורי הדת הנוצרית בבית הספר . בהעדר ידע כזה כל ניסיון לייחס לתורת מארקס רקע יהודי הוא בגדר טענה גזענית . אם כי יש להניח שתחושת הניכור שחלחלה במארקס – כמו ביתר בני אזורו ודורו על רקע ההיסטוריה המשפחתית שלו – לא תרמה לתודעת שייכות והזדהות עם החברה הקיימת , גם אם הדברים לא נאמרו מעולם במפורש . בתודעה הציבורית נתפסת עמדתו של מארקס כלפי היהודים לפי חיבורו המוקדם לשאלת היהודים , ( 1844 ) שהכיל דברים חמורים על היהדות , המזוהה עם הקפיטליזם והניצול : החיבור הזה שימש מכשיר בידי אנטישמים לנגח בו את היהודים , כשם ששימש כלי בידי אנטי–סוציאליסטים לנגח בו את המארקסיזם ( ולימים את ברית המועצות . ( למרות הדברים הקשים שמטיח מארקס כלפי היהדות , הרי קריאה של החיבור כולו – ולא רק ציטוט נטול–הקשר של גינויי היהדות – מעלה תמונה מורכבת יותר . חיבורו של מארקס נכתב בתגובה לחיבורו של ההגליאני השמאלי ברונו באואר , שהתנגד למתן האמנסיפציה ליהודים כל עוד הם עומדים ביהדותם , שכן רק נוצרים שהשתחררו מדתם מסוגלים להגיע לאמנסיפציה של אמת . על היהודים , לדברי באואר , לוותר תחילה על יהדותם , לאמץ את הנצרות – ואחר כך להשתחרר ממנה : רק בדרך זו יהיו זכאים לאמנסיפציה . מארקס ראה בעמדה זו הדים למשפט קדום נוצרי כלפי היהודים וטען כי באואר אינו מבחין בין האמנסיפציה הפוליטית – המתרחשת במסגרת החברה הבורגנית – לבין האמנסיפציה האנושית , שהיא תכלית המהפכה הרדיקלית . במה ששייך לאמנסיפציה הפוליטית , טען מארקס , זכותם של היהודים לשיווי זכויות זהה לזכותם של הנוצרים , וכל ניסיון – כניסיונו של באואר – לשלול מהם את הזכות הזאת פסול מעיקרו . ברור עם זאת למארקס שהאמנסיפציה הפוליטית היא חלקית בלבד , שכן כל עוד נזקקים בני אדם לדת " ) האופיום של העם , " כלשונו , ( הריהם מצויים עדיין במצב של ניכור , בין שהם נוצרים ובין שהם יהודים . לכן , בצד ביקורתו החריפה של מארקס על היהדות , הוא אינו חוסך את שבטו מן הנצרות , וקובע שכל המידות המגונות שניתן למנות ביהדות מצויות – לעתים באינטנסיביות רבה יותר – בנצרות " ) הנצרות היא מחשבתה המזוקקת והמעודנת של היהדות ... החברה הבורגנית מגיעה להשתכללותה רק בעולם הנוצרי . ( " בחיבוריו הבשלים של מארקס מחליף ניתוח מעמדי–כלכלי את העמדות האלו המתייחסות ליהדות או לנצרות כישויות עצמאיות המנותקות מן ההקשר החברתי והקונקרטי . לפי מארקס , רק אמנסיפציה אנושית – קרי : מהפכה סוציאליסטית רדיקלית – תשחרר את בני האדם ממצוקתם , ובכך תעשה את הדת – כל דת , גם נוצרית וגם יהודית – למיותרת : בינתיים זכאים היהודים לשיווי זכויות בחברה הקיימת . יחד עם זאת מורה מארקס בחיבור אחר ( המשפחה הקדושה מ ( 1845– על כך שהאמנסיפציה הפוליטית גרידא , כפי שהתממשה בצרפת , עדיין מעניקה פריווילגיות לנוצרים , שכן "אם לא כן , כיצד נוכל להסביר את מקומו של יום הראשון הנוצרי בחוק המכוון לכלל הצרפתים ? וכי אין ליום השבת היהודי אותן זכויות . " ? העמדה הזאת התומכת באמנסיפציה ליהודים מאפיינת את גישתו של מארקס במהלך השנים . בהמשפחה הקדושה הוא אף קובע שמידת שיווי הזכויות הניתנת ליהודים היא קריטריון לבחינת ליברליותה של מדינה : "אותן מדינות , שאינן יכולות עדיין לשחרר את היהודי מבחינה פוליטית , יש למוד אותן באמת המידה של המדינה הפוליטית שהגיעה לגמר בשלותה , ויש לראותן כמדינות שלא התפתחו די צורכן . " בתקופה שבה הכין מארקס את לשאלת היהודים הוא שימש עורך העיתון הרדיקלי ריינישה צייטונג , ובאותה העת הגישו יהודי העיר קלן פטיציה ללאנדטאג של ארץ הריינוס בבקשה למתן אמנסיפציה . הם פנו למארקס לתמוך בתביעתם , ובמכתב לידיד הוא מדווח שמסיבות עקרוניות כמובן יתמוך בבקשה זו , "אם כי דתם מאוסה בעיני : " זו הבחנה ברורה בין עמדתו הפילוסופית–העקרונית לזכויות היהודים לבין התייחסותו הביקורתית לדתם . כיוצא בזה במהפכת : 1848 כאשר ביטלו השלטונות במדינות גרמניה ב1849– את האמנסיפציה שניתנה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|