|
|
Page:142
בבויברוסק . יחד עם זאת למד גם תלמוד וספג את לשון התפילה , מהסידור ומהמחזור , שניכרה היטב בכתיבתו עד סוף ימיו . ברל הושפע מאוד גם מדודו האהוב , לייב פרוחובניק , שהיה פעיל סוציאליסטי נודע , מקורב לנארודניקים , ונרדף בידי השלטונות . בטרם מלאו לו 13 שנים התייתם ברל מאביו , שאת דמותו נצר בזיכרונו לכל אורך חייו כדמות נערצה . עם התבגרותו " התפקר" ברל הצעיר ונטש את אורח–החיים המסורתי . אף שהיה עליו עתה לסייע בפרנסת המשפחה גילה ערנות פוליטית והיה פעיל בקשת רחבה של תנועות , למן "חובבי ציון" האחדעמיסטים ועד ל"בונד . " המשותף לתנועות אלו היה החתירה לשינוי מהותי של החברה ואורח החיים של הפרט בה . על פי עדותו הוא הגיע אל הציונות הסוציאליסטית בשיטת "הניסוי והטעות . " בהיותו בן 14 נשא את הרצאתו הציונית הראשונה המוקדשת לחג החנוכה . עד מהרה התחיל להרצות בחוגי " פועלי–ציון" שבעירו . וניכרו בו סימנים ראשונים של מנהיגות שגם בוגרים ממנו נטו לכבדה . ברל התפרנס ממתן שיעורים פרטיים , עריכת כתבי יד והוראה מזדמנת . בתוך כך נדד בין מרכזים יהודיים בביילורוסיה ורכש ידע נרחב במקורות הרעיוניים של האידיאולוגיות שרווחו אז בחברה היהודית ובחברה הכללית . פרט לספרות העברית החדשה הושפע גם מן ההוגים הרוסיים הנארודניקיים , בעיקר ממיכאילובסקי ומלאברוב . הוגים סוציאליסטיים פרה–מארקסיסטיים אלה ( ואחר–כך , עם חדירת המארקסיזם לרוסיה , סוציאליסטים אנטי–מארקסיסטיים ) דגלו ב"ירידה אל העם" לצורך חינוכו והכשרתו למהפכה . לסוציאליזם שלהם היה היבט פסימי–טראגי מיסודו , כיוון שלא האמין בתהליכים היסטוריים הכרחיים וראה את ההתפתחות לכיוונה של חברה על–מעמדית כתלויה ברמתם המוסרית של החלוצים–המהפכנים ובנכונותם של ההמונים ללכת בדרכם . ממש כמו בציונות הרוחנית של אחד–העם " ) הכשרת הלבבות ( " הושם גם כאן הדגש על החינוך ההדרגתי של העם שצריך לבוא לפני כל פעולה פוליטית או כלכלית . גם כאשר קבוצה קטנה בתנועה הנארודניקית הקימה את מפלגת " נארודניה ווליה" " ) רצון–העם ( " והטיפה לטרור אישי ולתפיסת השלטון בכוח , המשיכה התנועה הרחבה לדגול במהפכה שעלידי חינוך . ברל כמו נחמן סירקין , ההוגה שבו ראה לאחר–מכן את מורו ורבו בציונות הסוציאליסטית , הושפע עמוקות מגישה זו לסוציאליזם . החלטתו לעלות לארץ ישראל , ב , 1909– נעשתה בהמשך להליך מעמיק של תהייה ובדיקה . בארץ הצטרף לחבורה שנקראה לימים " אנשי העלייה השנייה " היו להם כמה מאפיינים קבוצתיים : הם היו צעירים , שהגיעו לאחרונה ממזרח אירופה , ללא מקצוע , ללא אמצעים כספיים . רובם הגדול נולדו במשפחות דתיות ונעשו " חופשיים " בנעוריהם . הם נחשפו לספרות הרוסית והעברית , הושפעו מרעיונות סוציאליסטיים מגוונים , ובבואם לארץ ביקשו ליישמם בדרכים שונות . בהעדר מערך קליטה היה עליהם לברוא לעצמם ארגונים משלהם . כצנלסון , שניסה בחוסר הצלחה בולט להיאחז בעבודה חקלאית , היה פעיל בארגונים אלה . שנתיים לאחר עלייתו היה מזכיר ועד הפועלים החקלאים בגליל ואחר כך מזכיר ועד פועלים דומה ביהודה . בשנים הראשונות למלחמת העולם הראשונה היה בקבוצת כינרת , שם ביקש להתמחות בגידול ירקות . כדרך אנשי העלייה השנייה , שהרבו להעתיק מקומות מגורים אולם הקפידו לקשור את שמם עם מקום אחד , ההרואי שבהם , קבע לעצמו כצנלסון את כינרת כבית . שם גם הובא למנוחת–עולמים . אנשי העלייה השנייה מנו מאות אחדות . הם הקימו ( 1905 ) שתי מפלגות : "הפועל הצעיר" ו"פועלי ציון , " שבנו מערך ארגוני מסועף , אלא שבגלל פיצולו הוא היה זעיר ובלתי יעיל . ברל כצנלסון , בן–דודו וחברו יצחק טבנקין , וכמוהם שמואל יבנאלי , רחל כצנלסון , דוד רמז ואחרים , הסתייגו מהפיצול המפלגתי , הגדירו עצמם כ"בלתי–מפלגתיים" וקראו לאיחוד של כל המפלגות והקבוצות . בניגוד לפוליטיזציה האינטנסיבית של התקופה , חידש כצנלסון חידוש בעל משמעות רבה בחתירתו להקמת מוסדות וארגונים יישוביים בלתי–מפלגתיים : הוא הציע לאחד את המערכת הארגונית המפוצלת למסגרת רחבה אחת . המאמץ לאיחוד תנועת העבודה עמד במרכז פעילותו והגותו , במרוצת שלושים וחמש שנות חייו בארץ . בין הארגונים שהשתתף בהקמתם היו קופת–חולים , ( 1911 ) המשביר , ( 1916 ) ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים , ( 1920 ) ארגון ה"הגנה" , ( 1921 ) בנק הפועלים , ( 1925 ) עיתון דבר , ( 1925 ) "ניר" ( החברה להתיישבות שיתופית ( 1934 – והוצאת הספרים "עם עובד" . ( 1942 ) בשנת 1919 התאחדו "הבלתי–מפלגתיים" בהנהגת ברל כצנלסון ויצחק טבנקין עם מפלגת פועלי–ציון , שבהנהגת דוד בן–גוריון , במסגרת שנקראה "אחדות העבודה . " שנה לאחר מכן נענו גם ראשי "הפועל הצעיר" ונציגי עולי העלייה השלישית " ) החלוץ , " "צעירי–ציון" ו"השומר הצעיר ( " להקמת מסגרת ארגונית משותפת לכלל פועלי ארץ–ישראל ובדצמבר 1920 קמה ההסתדרות הכללית של פועלי ארץ–ישראל . האיש המרכזי מאחורי מהלך האיחוד המורכב היה כצנלסון , אולם ההצלחה היתה חלקית בלבד . מפלגת "הפועל הצעיר" שמרה בהסתדרות על עצמאותה וסירבה להתאחד עם "פועלי ציון" בשל הסיסמאות המארקסיסטיות של זו ובעיקר בגלל חיוב מלחמת המעמדות . וכך , למורת רוחו המשיכו שתי המפלגות לפעול באורח עצמאי . ההסתדרות היתה לגורם רב עוצמה בהתפתחות תנועת העבודה והמשק הציבורי , אולם הפעילות הפוליטית הונהגה בידי שתי מפלגות קטנות–יחסית ונפרדות .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|