|
|
Page:136
באוגוסט , 1917 משהוקמו לבסוף " הגדודים העבריים " שהורכבו מיהודים תושבי בריטניה וארצות הברית , שאחר כך הצטרפו אליהם גם מתנדבים מן היישוב היהודי בחלקי הארץ שנכבשו בידי הצבא הבריטי ומקרב הגולים הארצישראליים במצרים . ז ' בוטינסקי הצטרף לאחד הגדודים בדרגת לוטננט ( סגן ) והשתתף בכיבוש מעברי הירדן בידי כוחותיו של גנרל אלנבי ובקרבות האחרונים של המלחמה שנערכו בעבר הירדן המזרחי . עם סיום המלחמה הצטרף ל'ועד הצירים' וכיהן כראש המחלקה המדינית שלו , אך הודח מתפקידו כעבור חודשים מועטים על רקע חילוקי דעות מדיניים . מחלוקת נוספת ושונה שבה היה מעורב נתגלעה סביב פרשת תל–חי : בניגוד לדעת ראשי היישוב , אוסישקין , ברל כצנלסון ובן–גוריון , שהתנגדו לנסיגה מתל–חי , גרס ז'בוטינסקי שאין בכוחו של היישוב להגן על יישובי הצפון שנותרו בתחום השלטון הצרפתי ( על י"א באדר ר' הערך לוח השנה והחגים במדור מדינת ישראל כמפעל יהודי מודרני . ( בשנת , 1920 אחרי המאורעות , נכלא ז'בוטינסקי בידי הבריטים בשל חלקו בארגון ההגנה העצמית היהודית בירושלים . הוא נדון לחמש–עשרה שנות מאסר . כעבור חודשים אחדים שוחרר כשהוענקה חנינה לכל אסירי המאורעות ההם ובהם גם למופתי חאג' אמין אל–חוסייני . לאחר שחרורו מבית הכלא בעכו יצא ז'בוטינסקי את הארץ ללונדון ולא חזר להשתקע בה עוד אלא לתקופה קצרה בשנים . 1929-1928 בלונדון נערכה בקיץ 1920 ועידה עולמית של התנועה הציונית , ובמרכזה – הפולמוס הידוע בין וייצמן " ) ציונות פינסק ( " לבין המנהיג הציוני האמריקני לואיס ברנדייס " ) ציונות וושינגטון . ( " ז'בוטינסקי תמך בגישתו של וייצמן , שביקש לשלב את הפעילות המדינית עם המאמץ הכלכלי בבניינו של היישוב היהודי בא"י . עם בואו ללונדון צורף להנהלה הציונית , ובקונגרס הציוני הי"ב בקרלסבד , ב , 1921– נבחר לוועד הפועל הציוני ולהנהלה הציונית . במהלך הקונגרס הגיע להסכם עם נציגו של פטליורה , ראש הממשלה האוקראינית הגולה , שלפיו , אם יחזור לשלוט באוקראינה , תוקם מיליציה יהודית להגנה עצמית . הזיכרונות המרים של הפוגרומים האכזריים שערכו חיילי פטליורה ביהודים בעת מלחמתו נגד הצבא האדום היו עדיין טריים , וצעדו של ז'בוטינסקי התקבל בזעם בקרב רוב הציבור היהודי וההנהגה הציונית , ובכללם חלק מחברי תנועתו . מעמדו של ז'בוטינסקי בהנהלה הציונית ויחסיו עם חבריה התערערו קשות . תחילה היה ז'בוטינסקי , כאמור , מתומכיו של וייצמן , ואף הסכים להיות שותף עמו לאחריות על החלטת ההנהלה להשלים עם "הספר הלבן" של צ'רצ'יל משנת , 1922 שהעניק פירוש מצמצם להצהרת בלפור . אבל בשנת 1923 התעוררו מחלוקות מדיניות בינו לבין וייצמן ( ר' ציונות רוויזיוניסטית במדור זה ) והוא פרש מההנהלה הציונית . בשנת 1925 ייסד ז'בוטינסקי , בפריז , את הצה"ר – ברית הציונים הרוויזיוניסטים , ואת תנועת הנוער שלה בית"ר , ונבחר לעמוד בראשן . במהלך העשור הבא היו ז'בוטינסקי ותנועתו חלק מההסתדרות הציונית העולמית , ואולם במהלך שנות ה – 30– ובייחוד סביב פרשת רצח ארלוזורוב – ( 1933 ) העמיקו המתחים בין הרוב בהסתדרות הציונית לבין ז'בוטינסקי , ובעקבותיהם פרשו הרוויזיוניסטים מההסתדרות הציונית העולמית וייסדו את הצ"ח – ההסתדרות הציונית החדשה . ( 1935 ) ניסיונו של בן–גוריון להביא לפיוס בין שני המחנות באמצעות הסכם שחתם עם ז'בוטינסקי ( 1934 ) הושם לאל בהכרעת הרוב של חברי ההסתדרות , שדחו במשאל חברים את ההסכם . בסוף שנות ה , 30– עם הקמת האצ"ל , החל ז'בוטינסקי לאבד את השפעתו , אם כי לא את מעמדו , בתנועתו . הוא היה בין המתנגדים החריפים לתוכנית החלוקה של ועדת פיל ( 1937 ) ופעל להשגת הסכם עם ממשלת פולין על פינוי מהיר של מיליון וחצי מיהודי פולין לא"י " ) אבקואציה . ( " השקפותיו של ז'בוטינסקי עברו תמורות שונות , ועמדו בסימן של מתחים פנימיים ואף של סתירות מהותיות . אישית , הוא היה ליברל ונתן לעובדה הזאת ביטוי מרשים . ואולם התפיסה הלאומית הרדיקלית שלו , שיש המשווים אותה לתפיסת 'הלאומיות האינטגרלית , ' הערך העילאי שייחס להקמת צבא עברי , ודפוסי ההתנהלות של בית"ר העמידו לא פעם את הליברליזם של ז'בוטינסקי במבחן קשה . הוא גם לא נרתע מניסיונות להגיע להסכמים עם גורמים אנטי–ליברליים מובהקים . כשם שניסה להגיע להסכם עם פטליורה , וחיפש דרכים להגיע להסכם עם הממשלה האנטישמית בפולין על " פינוי" כל היהודים מפולין , הוא ניסה גם לגייס את תמיכתו של מוסוליני ( בזמן שנראה כי איטליה הפאשיסטית עדיין לא היתה נגועה באנטישמיות ) בהקמת צבא יהודי שיכבוש את הארץ מידי הבריטים . ז'בוטינסקי היה סופר ומשורר ברוך כישרונות , שאת רוב שיריו ומחזותיו כתב ברוסית . אבל הוא השתלט להפליא גם על השפה העברית והיה בעל סגנון עברי מעולה , שנתגלה בשיריו , בשני הרומנים שלו ( שמשון , חמשתם ) ובייחוד בתרגומיו לעברית מיצירות משוררים גדולים כדנטה , פו ( שתרגום שיריו "העורב" ו"אנבל–לי" הוא מלאכת מחשבת מיוחדת במינה ) ורלן ועומר ח'יאם . הוא נפטר בשנת 1940 בניו יורק . בצוואתו ביקש להיקבר במדינת ישראל העצמאית רק אם תורה על כך ממשלתה . בשנת 1964 החליט אשכול , אז ראש ממשלת ישראל , להביא את עצמותיו ארצה ונערכה לו לוויה ממלכתית .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|