|
|
Page:132
כבר אז , כאשר , בניגוד לציונים המזרח אירופיים , נמנע מן ההצבעה על תוכנית אוגנדה בשנת , 1903 אך כעבור זמן קצר היה למתנגדה התקיף . עם המעבר למנצ'סטר שבאנגליה בשנת 1904 מתחילה התקופה השנייה בחייו הפוליטיים . אחרי שהותו זמן מה בשווייץ , שבה "נתאהב" האסתטיקן שבו , הוא לא אהב את מנצ'סטר , העיר האפורה . ובאוניברסיטה שבה עבד חש מקופח מבחינת קידומו בדרגה האקדמית . ואולם הפיצוי בא לו בתחום הפוליטי . הוא בא בקשרי ידידות עם קבוצת צעירים ממשפחות העילית של יהדות אנגליה : סיימון מארקס , ישראל זיו , הארי סאקר , ג'יימס רוטשילד – והם ליוו אותו וסייעו לו בפעילותו הציונית שנים רבות . כן יצר את המגע הראשון עם אישים מן העילית הבריטית : צ'רלס פרסטוויץ' סקוט , עורך העיתון מנצ'סטר גרדיאן , ( Manchester Guardian ) ולורד ג'יימס בלפור , שר החוץ לעתיד . עם פרוץ מלחמת העולם ב1914– הועיד לו "הגורל ההיסטורי" את העבודה במעבדות הצי הבריטי בייצור סוג חומר נפץ מיוחד בעל עוצמת הדף מיוחדת בשביל הפגזים של אוניות המלחמה . בראש המשרד עמד מי שעתיד להיות בשנת 1916 ראש ממשלת בריטניה , לויד ג'ורג . ' ההיכרות עם בלפור ולויד ג'ורג' ביססה את מעמדו בעילית הפוליטית הבריטית . בין השנים 1931-1917 מתחילה התקופה המכרעת בחייו הפוליטיים . הצהרת בלפור ניתנה אמנם לעם היהודי מתוך מניעים מדיניים–אימפריאליים של בריטניה , אך ספק אם היתה יוצאת לאוויר העולם המדיני בתוכנה ובמשמעותה ההיסטורית לולא מעורבותו האישית של וייצמן . מכאן ואילך וייצמן הוא המנהיג של התנועה הציונית , ובשנת 1920 הוא נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית . ארבעה הישגים בתקופה הזאת היו לווייצמן הצלחות מדיניות מעצבות במובן ההיסטורי ואי–הצלחות פוליטיות שהזמן גרמן . בתחום המדיני אישר חבר הלאומים בוועידת סן רמו ( 1920 ) את המנדט הבריטי על ארץ–ישראל , שכלל בתוכו את הצהרת בלפור . ב1922– פרסמה בריטניה את 'הספר הלבן , ' שאמנם הגביל את מחויבויותיה כלפי הציונות , אך אישר את זכותם ההיסטורית של היהודים לבנות את ביתם הלאומי בארץ–ישראל . במסגרת זו , למרות נסיגותיה ה"טקטיות" של ממשלת בריטניה מהתחייבויותיה , גדל והתפתח היישוב היהודי כישות לאומית . כלפי פנים , בתנועה הציונית , היו לווייצמן ארבעה הישגים בעלי משמעות קובעת גם לאחר שנות ה . 20– הראשון הוא יכולתו להנהיג משטר נשיאותי בהסתדרות הציונית , שהיתה מפוצלת שתי–וערב למפלגות פוליטיות יריבות , לזרמים אידיאולוגיים נוגדים ולתרבויות שונות – ולשמור על שלמותה . ההישג השני הוא הצלחתו להקים את הסוכנות היהודית המורחבת בשנת 1929 על ידי צירוף אישים וגופים לא ציוניים ובראשם לואי מרשל , יו"ר הוועד היהודי האמריקני . חשיבותו המעשית של הגוף הזה לעבודה בארץ–ישראל באותה תקופה היתה קטנה , אך בהקמתו נוצר גשר חשוב אל החוגים הלא ציוניים שמשקלו הלך וגבר לקראת המאבקים להקמת המדינה . ההישג השלישי הוא בהקמת המוסד 'קרן היסוד' כזרוע המגייסת הון ציבורי לבניין היישוב , שבשנות ה20– עדיין לא עמד בציפיות שתלו בו , אבל לקראת הקמת המדינה מילא תפקיד עיקרי במימון הפעולות הציוניות . על הבסיס העקרוני הזה בא ההישג הרביעי , המרחיק לכת : הברית הפוליטית , הרעיונית והרגשית עם תנועת הפועלים , ובעיקר עם החוגים החלוציים בתוכה . תנועת הפועלים היתה משענתו הפוליטית העיקרית בהסתדרות הציונית כאשר , לקראת סוף שנות ה20– ותחילת שנות ה , 30– גברה הביקורת עליו מצד חוגי הימין : הרוויזיוניסטים , 'המזרחי' והציונים הכלליים . ביקורת זו , על רקע הספר הלבן של פאספילד , שהטיל בשנת 1930 הגבלות על התרחבות המפעל הציוני בארץ , הביאה להתפטרותו של וייצמן ולסיום תקופת השיא בחייו הפוליטיים . את התקופה הרביעית בחייו הפוליטיים , מפרישתו הראשונה מן הנשיאות ב , 1931– שובו להנהגה ב1935– ועד פרישתו הסופית ב , 1946– יש לראות , חרף תהפוכותיה הפוליטיות , כתקופה אחת . גם בשנות פרישתו הזועמת היה וייצמן נשיאה הבלתי מוכתר של התנועה הציונית , ורוב חבריה הכירו בתלותם בו , בייחוד מנהיגי תנועת הפועלים . בשנת , 1933 בבחירות לקונגרס הי"ח , התחולל מפנה פוליטי בהסתדרות הציונית . תנועת העבודה זכתה ב 44 % – מקולות הבוחרים וכך היתה , ליותר משלושים שנה , לגוף הקובע בפוליטיקה של ההסתדרות הציונית ושל מדינת ישראל . הניצחון הזה הכשיר את שובו של וייצמן , בשנת , 1935 לנשיאות ההסתדרות הציונית . ואולם מכאן ואילך כבר לא היתה ההנהגה בידיו באופן בלעדי . שותפו ויריבו בניהול המדיניות הציונית היה יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית , דוד בן–גוריון . ההנהגה של השניים בתחום המדיני התקיימה למרות המחלוקת הקשה ביניהם בנוגע לסמכויות הקונסטיטוציוניות של ההנהלה הציונית , שבראשה עמד בן–גוריון , בזמן שווייצמן היה נשיא ההסתדרות הציונית . למרות המשברים הרצופים ביניהם , שהגיעו לשיאם בשנת , 1942 כשהיו יחד בארצות הברית , הרי בתקופה כולה נוצר שיתוף פעולה ביניהם בשני מהלכים מדיניים מכריעים . הודות להנהגתם הוכרע בתנועה הציונית , אחרי ויכוח נוקב בשנת , 1937 לקבל את תוכנית החלוקה שהציעה ועדת פיל . ובהמשך לה הוחלט , בוועידת
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|