|
|
Page:131
חיים וייצמן יוסף גורני חיים וייצמן הוא מגדולי המדינאים היהודיים בזירה הבינלאומית בתקופה המודרנית , שעמד בראש מהלך היסטורי שהביא את אומות העולם להכיר ביהודים כעם הזכאי להגדרה לאומית , הן מבחינה טריטוריאלית , והן כמיעוט לאומי , כמו שאר עמי אירופה . החל באמצע המאה ה19– מופיעים במערב אישים פוליטיים יהודיים , להבדיל מאלה שרק מוצאם יהודי , אשר ממניעים שונים עושים את הפוליטיקה אמצעי ודרך לשינוי מעמדו של העם היהודי בחברה המודרנית . פעולתם נעשתה במסגרת הנורמות הפוליטיות בחברה ליברלית ודמוקרטית : עמידה על עקרונות מוסריים , הבלטת האינטרסים הפוליטיים , שימוש באמצעים כלכליים , הפעלת לחצים של דעת הקהל . בפוליטיקה היהודית החדשה הזאת בלטו במאה ה , 19– החל בעלילת דמשק ב , 1840– אישים ובעלי הון יהודיים כמו נתן ואדמונד רוטשילד , משה מונטיפיורי ואדולף כרמיה . ואילו במאה ה20– מילאו את המשימה הזאת המנהיגים הציוניים : תיאודור הרצל , לואיס ברנדייס , אבא הלל סילבר , סטיבן וייז , נחום גולדמן , וכמובן , דוד בן–גוריון וחיים וייצמן . התופעה הזאת אינה מקרית , שכן , הציונות מראשיתה הציגה חזון ומדיניות לאומית שהיתה מכ 9 ונת מראש כלפי "כלל ישראל" באשר הוא ועל כל חלקיו . וייצמן היה האיש שיותר מכל מנהיג אחר סימל בהישגיו המדיניים את המדיניות היהודית המודרנית והלאומית הזאת . חיים וייצמן נולד ב1874– בעיירה מוטל באוקראינה שברוסיה הצארית , ונפטר ב1952– ברחובות אשר במדינת ישראל . בילדותו ובנעוריו ספג את האווירה ה"חיבת–ציונית" המזרח אירופית , ואותה נשא עמו כל ימי חייו . ואולם אל הציונות הפוליטית הגיע במערב אירופה , ובה החלה עלייתו בסולם המנהיגות הציונית . את פעילותו החל בחבורת הסטודנטים בברלין ובשווייץ ; אל השורה הראשונה של האישים הציוניים הגיע באנגליה ; וכשהיה לנשיא ההסתדרות הציונית קבע את מושבו בלונדון ונע רוב הזמן בין ארצות אירופה המערבית לארצות הברית . השקפת עולמו הלאומית הציונית אמנם עוצבה במזרח אירופה , אך תרבותו הפוליטית נתגבשה במערבה . הסגולה הזאת , שלא היתה אופיינית לרוב מנהיגי הציונות , שנחלקו בין "מזרחיים" ל"מערביים , " היתה לו ליתרון כפול . ליהודים במזרח אירופה הוא הביא את "ניחוח" המיתוס של המערב ה"אגדי , " ואילו בשביל האליטות הפוליטיות במערב , בייחוד בבריטניה , הוא היה הנציג האותנטי של היהדות הטבעית המזרח אירופית , שאינו מתבטל בפניהם הן בעברו והן במבטאו . את תולדות חייו הפוליטיים בציונות אפשר לחלק לחמישה פרקים . הפרק הראשון : ראשית העלייה הפוליטית , משנת , 1898 בקונגרס הציוני השני , ועד המעבר לאנגליה , בשנת ; 1904 הפרק השני : , 1916-1906 באנגליה , הפריצה הפוליטית אל האליטות היהודיות והאנגליות ; הפרק השלישי : , 1931-1917 פסגתו הפוליטית כמנהיג התנועה הציונית וכאחד האישים היהודיים הבולטים בעולם ; הפרק הרביעי : , 1946-1932 בין פרישה מראשות התנועה לשיבה אליה ; הפרק החמישי : , 1952-1947 הפרישה הסופית והשקיעה בבדידות פוליטית . בתקופה הראשונה התבלט וייצמן כאופוזיציונר לשלטונו הסמכותי של הרצל בהסתדרות הציונית . יחד עם צעירים אינטלקטואלים אחרים : נחמן סירקין , שמריהו לוין , ליאו מוצקין ומרטין בובר יסד את קבוצת "הפרקציה הדמוקרטית , " שטענה לדמוקרטיזציה של ההסתדרות הציונית והדגישה את החשיבות של טיפוח התרבות העברית . הפרגמטיזם הפוליטי שלו התגלה חיים וייצמן נחשב לאבי "הציונות המעשית . " יותר מכל מנהיג ציוני אחר , סימל בהישגיו המדיניים את המדיניות היהודית המודרנית והלאומית ועמד בראש מהלך היסטורי שהביא את אומות העולם להכיר בעם היהודי כזכאי להגדרה לאומית
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|