|
|
Page:118
בן–גוריון מייצגת את השינוי המהפכני ביותר האופייני לקורות היהדות של מזרח אירופה במפנה המאות . לחידה כיצד נהפך בן–גוריון למנהיגה של אומה הנולדת מחדש יש יותר מפתרון אחד . הכריזמה המולדת אינה אחד מהם . דרכו למנהיגות לא היתה סלולה ולא רופדה באהבת הסובבים אותו , גם כאשר נעשה דמות נערצת . מחלוקות חריפות , לא רק עם יריבים פוליטיים , אלא גם עם חבריו לתנועה , ליוו את כל פרקי חייו . וככל שקיימת הסכמה רחבה בין חוקרים ופרשנים בנוגע לעובדת היותו בכיר המנהיגים היהודים , בעיקר בשליש השני של המאה ה , 20– כך גם קיימות מחלוקות בנוגע לחלקו בפרשות שונות שהסעירו בשעתן את החברה היישובית ואת המדינה . אמונה פנימית בייעוד ב1963– פרש בן–גוריון בן ה77– מראשות ממשלת ישראל . בעשר השנים שנותרו לו הספיק לחבר עשרה ספרים , שהצטרפו לעשרים ספרים ואלפי מאמרים שחיבר עד אז . עם זאת הוא לא חיבר אוטוביוגרפיה , אף שמאז שנות ה30– שאף לכך , אבל הותיר פרגמנטים רבים המשמשים בסיס לשרטוט דמותו . חומרים אלה , המלמדים על אמונה פנימית שהוא הוא האיש שנועד להנהיג את היהודים לעצמאותם , השפיעו באורח חדצדדי על כותבי הביוגרפיות שלו . ואולם , כאשר משתחררים מהתיאור הביוגרפי החד–ממדי שהותווה על ידי בן–גוריון עצמו , מתגלית תמונה מורכבת יותר של צמיחה אטית להנהגה המתנהלת בצלם של מנהיגים בולטים אחרים . בפלונסק , עיירת הולדתו , היה אביו , אביגדור גרין , מעין שתדלן מקומי , נוטה לחיבת ציון אבל דתי ושמרן . אמו נפטרה כשהיה בן . 11 על פי עדותו , חותם יתמותו המוקדמת התבטא בו בנטילת אחריות , בעצמאות ובנחישות . בשנים ההן פרסם הרצל את החוברת מדינת היהודים , שהבקיעה אל תודעת היהודים ב"תחום המושב" שברוסיה רבתי . זה היה אחרי שקודם לכן חולל רעיון שיבת היהודים לארץ–ישראל תסיסה שהתבטאה בהקמת ארגונים של "חובבי ציון" שנועדו ל'הכשרת הלבבות . ' אלה היו ארגונים זעירים , מקומיים , שהיו מתפלגים ומתאחדים באינטנסיביות . בשלהי המאה ה19– היו ברוסיה קרוב ל 1 , 000– ארגונים מסוג זה , ואחד מהם היה "עזרא" שהקימו קבוצת צעירים מפלונסק ובהם דוד גרין בן ה . 14– חברי "עזרא" למדו תנ"ך , אבל התמקדו בלימוד עצמי של השפה העברית ובהנחלתה . המאמץ שהשקיע אז בלימוד יימשך כל חייו . השכלתו הבסיסית היתה דלה . ב"חדר מתוקן" שבו למד בילדותו נהוג היה להוסיף ללימודי הקודש יסודות ראשוניים בשפה הרוסית ובחשבון . גרין הצעיר החל לרכוש ספרי חול ביידיש , עברית , רוסית ופולנית , בעיקר ספרי היסטוריה . כבר אז הרבה לקרוא ביוגרפיות של מנהיגים פורצי דרך . כשהיה בן 18 עבר לוורשה . עתה כבר היה ציוני , פעיל בחוגים רדיקליים . ב1905– השתתף בוועידה המייסדת של פועלי ציון בוורשה . מאז , במרוצת יותר מ65– שנים , הגדיר את עצמו ציוני–סוציאליסט . לפרנסתו עבד בהוראה מזדמנת בבתי ספר יהודיים . לדבריו , ההחלטה לעלות לארץ–ישראל בשלה בו בנעוריו . לצורך מימושה ביקש ללמוד הנדסה , אך ניסיונותיו להתקבל לבית הספר להנדסה בוורשה נכשלו וב , 1906– כשהיה בן , 20 עלה לארץ . כמו רבים מאנשי העלייה השנייה , נדד בין יישובים והחליף מקומות עבודה . הוא עבד בפתח–תקוה , בזכרון–יעקב , בכפר–סבא , בדרך כלל כפועל חקלאי . בזיכרונותיו הרבה להזכיר את סג'רה שבגליל התחתון , אם כי שהה בה רק שני פרקי זמן של כמה חודשים . מעקב קפדני אחר קורות חייו ב15– השנים שבין עלייתו לארץ ל , 1921– כאשר התמנה למזכיר הוועד הפועל של ההסתדרות , דוד בן-גוריון – אמונה פנימית שהוא הוא האיש שנועד להנהיג את היהודים לעצמאותם . כאן , בתמונה משנת 1960 באתר הארכיאולוגי בעבדת
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|