|
|
Page:109
הדמויות המובילות . תהפוכות אידיאולוגיות חוזרות ונשנות היו לדבר שבשגרה כמעט , ונאמנויות תנועתיות היו נתונות לתחלופות לא מעטות . אף היו שתמכו בשתי התנועות גם יחד . פעיל ציוני ארצישראלי ולוחם למען החייאת השפה העברית כאליעזר בן–יהודה דבק בעמדה טריטוריאליסטית במהלך פרשת אוגנדה , והתמיד באהדה לזנגוויל ולארגונו – עד שנת , 1907 שבה השיב את ארץ–ישראל למוקד תפיסתו הציונית . בכך לא היה בן–יהודה יחיד : היישוב היהודי בארץ–ישראל , מקום מושבו של בן–יהודה , נעשה לזירת התגוששות אידיאולוגית מרה בתקופת "פולמוס אוגנדה" וחלק גדול ממנו תמך אף הוא במחנה הטריטוריאליסטי . גם המנהיג הציוניהסוציאליסטי נחמן סירקין לקח חלק בפרישה מן ההסתדרות הציונית ב , 1905– וגם הוא חזר כעבור זמן לציונות . ישראל זנגוויל עצמו הוא אולי הדוגמה הבולטת ביותר של אידיאולוג ציוני שפרש כדי להנהיג את התנועה הטריטוריאליסטית , ושב לתמוך בציונות בערוב ימיו ( זנגוויל , דרך אגב , פרסם ב – 1903– אותה שנה שבה פרצה סערת אוגנדה – מאמר שבו טען כי רק בארץ–ישראל תוכל לבוא התנועה לתחיית העם היהודי על סיפוקה . ( ואף על פי כן , חרף נזילות זו שבין שתי התנועות והשורשים הרעיוניים המשותפים לשתי התנועות , נטו היחסים ביניהן – בעיקר בשנים הראשונות – להתאפיין ביריבות ובתחרות חריפה . שני הארגונים ביקשו להיות לתנועות המוניות , והתחרו לשם כך על תמיכתם של תורמים יהודיים עשירים , של נותני חסות בולטים , וכמובן , של ההמונים היהודיים . הטריטוריאליזם , כפי שהכריז אחד החוזרים המוקדמים של יט"א , "חייב להיעשות לתנועה עממית . " תוכניתו של הטריטוריאליזם , המשיך והסביר הכרוז ( אולי מתוך מאמץ למתן את דימויו כתנועה סוציאליסטית ויידישאית , ( נועדה לאו דווקא ל"מעמד מסוים של יהודים , " אלא לכל היהודים "החשים את ייסורי הגלות . " תחזיות ההצלחה של הטריטוריאליסטים נראו מעודדות . ההבטחה הכפולה שלו למתן מענה מהפכני לבעיית ההגירה ההמונית ולפתרון רדיקלי של תהליכי הפרולטריזציה וההתרוששות ב"תחום המושב , " היו כוח משיכה גדול להמוני היהודים במזרח אירופה . במערב , בינתיים , סייעו המוניטין של ישראל זנגוויל כסופר וכאלוף מאבקם של "חולמי הגטו" לגייס תמיכה מבנקאים יהודיים כיעקב שיף וסיירוס זלצברגר , מהמנהיג היהודי האנגלי הנודע לוסיין וולף ומהמנהיג הפוליטי האמריקני אוסקר סטראוס , שיכהן לימים כשר היהודי הראשון בממשלת ארצות הברית . המטרה הבסיסית שאיחדה את הפלגים ואת החזונות הטריטוריאליסטיים השונים היתה , כפי שביטא זאת המניפסט של יט"א , "להשיג טריטוריה על בסיס אוטונומי" להתיישבות יהודית . אך פשטותה של נוסחה זו עלולה להטעות , מאחר שיט"א וטריטוריאליסטים אחרים ראו לנגד עיניהם תמורה בחיים היהודיים שהיא מעמיקה לאין ערוך מעצם מציאתו של מקום מקלט להמוני יהודים הנמלטים מפוגרומים וממצוקות כלכליות . טריטוריה כשלעצמה תהיה לא רק מקלט בטוח , כי אם המסד הגשמי שעליו יוכל העם היהודי "לעשות לגאולתו" – בין שנתפסה הגאולה במונחים תרבותיים , חברתיים או כלכליים ובין שנתפסה כשילוב של כל אלה יחד . באחת , טריטוריה עם מידה של שלטון עצמי תהיה למעשה נקודת ההתחלה ליצירתה של אומה יהודית חדשה ומודרנית . אלא שכאן נקלע הטריטוריאליזם , לפחות בפוטנציה , למבוכה לא פשוטה . שכן , על פי המקובל במחשבה הלאומית של ראשית המאה ה , 20– תכונותיו של לאום – המבנה החברתי והכלכלי שלו וכמוהם גם תרבותו – הן בין השאר " תבנית נוף ארץ מולדתו , " הווה אומר , תוצאה ישירה של הנוף הפיזי של הארץ " השאלה היהודית , " גלויה מאוירת מאת מנחם בירנבאום , ורשה . 1906 חיפוש מקומות לקליטת מהגרים יהודים היה מן הגורמים הבולטים לגיבוש הרעיון הטריטוריאליסטי
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|