|
|
Page:106
לזמן בלתי מוגבל ) לחיזוק התודעה הלאומית היהודית ולשימור היהדות כלאום . המצע הציוני נותר כפוף , לפחות תיאורטית , להשגתו של פתרון מוחלט למצוקת היהודים בצורת הקמתו של רוב יהודי בארץ–ישראל . הממד התרבותי של המחשבה האוטונומיסטית היה נתון אף הוא במחלוקת , ופרשנויות שונות ייחסו חשיבות משתנה לתפקיד העברית לעומת היידיש בחיים הלאומיים , ולא אחת היו שקידמו את האחת על חשבון האחרת . עם זאת , נטו חסידי האוטונומיזם לראות את היידיש כשפה העיקרית בחיי היהודים בתפוצות , וכללו בתוכם יידישיסטים רבים . לצד כל אלה , עמד בקיסרות האוסטרו–הונגרית נתן בירנבאום , חסיד עברית שנעשה יידישיסט , בראש פעולה נמרצת להכרה ביהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות תרבותיות נלוות . במחוזות המזרח אירופיים של גליציה ובוקובינה , שבהם חיו רוב היהודים של הקיסרות , תמכו במטרה זו מפלגת העם היידישאית , המפלגה הסוציאל–דמוקרטית היהודית והציונים , חרף המחלוקת באשר למעמדה של שפת היידיש . המערכה שניהלו חסידי הלאומיות היהודית להכללת היידיש במסגרת הלשונות הלאומיות המוכרות על–ידי הקיסרות במפקד האוכלוסין ב , 1910– שממנה תשתמע הכרה בקיומה של לאומיות יהודית , נדחתה בבית–משפט גבוה של הקיסרות בטיעון שאין היידיש משמשת לשון אוניברסלית של יהודי הקיסרות , במיוחד לא במחוזותיה המערביים . כתוצאה מכך , נותרה בעינה עד להתפרקותה של הקיסרות ההכרה ביהודים כקהילה דתית , ולא כציבור לאומי . סוגיית השפה לא היתה היחידה שפילגה את חסידי הלאומיות בגולה . סיבות נוספות רבות נבעו ממאמצים שלא עלו יפה להתיר לחלוטין את הקשר בין הממד הדתי לממד הלאומי של היהדות . מאחר שהקהילה המקומית אמורה להיות מוסד חילוני , לא היה ברור , לדוגמה , מה ישמש בסיס לחברות בקהילת הלאום בהעדר ההגדרה ההלכתית של "מיהו יהודי . " הפתרונות המוצעים כללו השארת ההגדרה הדתית על כנה , הזדהות עצמית באמצעות הצהרה רשמית ( שתאפשר תיאורטית את הכללתם של בני דתות אחרות בקהילה הלאומית , וכן תאפשר לאלה הרואים ביהדות דת בלבד , או לאלה שאינם מזדהים עמה , לעזוב ולהצטרף לקהילה אחרת , ( ורישום על פי שפת האם ( אשר תוציא מן הכלל בפועל אותו אחוז קטן של יהודים שמסיבות מעשיות או רעיוניות לא יהיה מוכן להירשם כדובר יידיש . ( הוויכוחים נגעו גם לחלוקת סמכויות מדויקת בין המדינה המרכזית לבין המיעוטים הלאומיים , ולשאלה האם המימון למוסדות היהודיים יינתן אך ורק מתקציב המדינה , או שמא יבוא בחלקו מגביית מסים עצמית . לתשומת–לב מיוחדת זכתה השאלה האם האוטונומיה תחרוג אל מעבר לצרכים התרבותיים ותכלול גם את המדיניות הכלכלית והחברתית , ומה יהיה המבנה הספציפי של מוסדות הקהילה ואיך יפעל הפיקוח עליהם . ובתוספת לכך נתפתחו חילוקי דעות בשאלה האם מן הראוי שהקהילה תיישם הפרדה קפדנית בין הדת למדינה , והאם עליה לממן מוסדות ונושאי משרות דתיים המשמשים את רוב היהודים ( כגון בנישואים , קבורה וברית מילה , ( במסגרת התפקיד המוטל עליה לספק את צורכי התרבות , החינוך והסעד של היהודים . הסוגיות הללו נותרו תיאורטיות עד לנפילתן של האימפריות הרוסית והאוסטרו–הונגרית . מפלגת העם של דובנוב , שחלפה בינתיים מן העולם , שימשה בתקופת הכיבוש הגרמני של פולין במלחמת העולם הראשונה מקור השראה להקמת מפלגה של חסידי הלאומיות בגולה , גם היא "מפלגת העם , " בידי סופרים ואינטלקטואלים יידישיסטים , בהנהגתו של העיתונאי ועורךהדין , נח פרילוצקי . המפלגה , שתחילה הצליחה בבחירות למועצת העיר ורשה ביוני , 1916 זכתה להצלחה אלקטורלית מועטת ביותר בהמשך דרכה , כאשר אימצה בפולין העצמאית בשנות ה20– מצע יידישיסטי בלבדי , אנטי–סוציאליסטי ואנטיציוני . התאגדויות בשם דומה פעלו גם במקומות אחרים בשטחה של האימפריה הרוסית לשעבר , אך בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הן נותרו פעילות ברפובליקות הבלטיות בלבד . עקרון ההגדרה העצמית הלאומית קיבל ביטוי רשמי בוועידת השלום של פריז , בשלהי מלחמת העולם הראשונה , ויושם באמנות בינלאומיות שהבטיחו את זכויותיהם של מיעוטים דתיים ולאומיים . הזכויות האזרחיות והפוליטיות של היהודים , וכמו–כן גם האוטונומיה המוגבלת בתחומי הלשון והחינוך , עוגנו ב"אמנת המיעוטים" ובהצהרות דומות שחתמו המדינות החדשות של מזרח אירופה בין השנים 1919 ו . 1923– ואולם , למגינת לבם של חסידי הלאומיות היהודית , לא ניתנה הכרה לאומית ליהודים אלא בצ'כוסלובקיה , באסטוניה , בלטביה וברפובליקה האוקראינית . במקומות אחרים זכו היהודים להכרה כמיעוט דתי בלבד . תפיסת הלאום היהודי הביאה לאוטונומיה של ממש בצורה הנרחבת ביותר ברפובליקה האוקראינית קצרת–הימים . אוטונומיה "לאומית–אישית" הוענקה על–ידי ה"ראדה" האוקראינית לכל המיעוטים – היהודיים , הפולניים והרוסיים כאחד – ועוגנה בחוק בינואר 1918 ( אוטונומיה זו נשללה מאוחר יותר מן המיעוטים הסלאביים , אך לא מן היהודים . ( באוקטובר 1917 יסד משה זילברפארב ( פארייניקטע , ( מי שמונה לסגן מזכיר לענייני היהודים , "מועצה לאומית יהודית" בת 50 חברים שהיה בה ייצוג שווה למפלגות היהודיות העיקריות ( ה"בונד , " "פועליציון , " "הציונים , " הפארייניקטע וה"פאלקספארטיי . ( " במהלך
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|