|
|
Page:105
דובנוב את חיי הגולה כהתנסות חיובית . היהודים עברו כמה שלבים משותפים לכל העמים , ואולם הם היחידים שהגיעו לפסגת ההתפתחות הלאומית . משבט קדמוני המחובר בקשרי דם ( שלב "שבטי , ( " התפתחו היהודים לכלל אומה ריבונית על אדמתה , ישראל הקדומה ( שלב "טריטוריאלי–פוליטי . ( " ואף שבגולה הם היו נטולי שפה מאחדת וטריטוריה מרוכזת ( קריטריונים הכרחיים ללאומיות שהיו אז באופנה בהגות האירופית , ( לא הפסיקו היהודים את התפתחותם הלאומית במשך אלפיים השנים שחלפו . אדרבא , הם התבגרו לכדי אומה " רוחנית , " אומה שניצלה מכיליון הודות לרצון לאומי לשרוד , שבא לידי ביטוי בתרבות ובמודעות היסטורית מושרשות עמוק ( שלב המכונה "תרבותי , היסטורי או רוחני . ( " דובנוב טען כי הוגי המאה ה , 19– שהתנו את הזכות לאמנסיפציה בהגדרה מחודשת של היהודים כקולקטיב המושתת על יסודות דתיים טהורים , התכחשו למציאות ההיסטורית או חתרו לביטולה . במהלך ההיסטוריה הארוכה שלהם בגלות , תפקדו היהודים תמיד כ"מדינה בתוך מדינה " , תוך שהם מקיימים מוסדות אוטונומיים המתאימים לזמנם . "ועד ד' ארצות" בפולין–ליטא , שהיווה בסיס להתארגנות היהודית מהמאה ה16– עד המאה ה , 18– שימש לדובנוב מודל ללכידות לאומית בעולם של אותה עת . בעידן המודרני , שבו נחלש כוחה של הדת כגורם מאחד בחיים הקהילתיים , תשמש גרסה חילונית ודמוקרטית של הקהילה המסורתית כיחידה בסיסית של ממשלעצמי יהודי , אשר תהיה כפופה לאספת נבחרים כול–ארצית . חבר 0 ת בהתאגדות הלאומית תחייב את כל מי שנולד יהודי , למעט אלה שהמירו דתם רשמית לדת אחרת . באמצם את טיעוניו הבסיסיים של דובנוב , קראו "חסידי הלאומיות בגולה" להכרה במיעוט היהודי כגוף מאוגד , שיש לקיים בו בחירות דמוקרטיות למוסדות ממשל משלו במישור המקומי והארצי , וצריך כמו–כן להעניק לו ייצוג יחסי במועצה הכול–ארצית של הלאומים ולהקצות חלק מתקציב המדינה למילוי צרכיו . כמו כל הלאומים האחרים , ייהנו היהודים על פי השקפה זו מן הזכות להשתמש בשפתם הלאומית בחיים הציבוריים ובתקשורת עם גופים רשמיים , כולל בתי–משפט , ולנהל את חיי החינוך והתרבות שלהם . בכל שאר התחומים שבהם יש שותפות–אינטרסים בין כל חלקי קיבוץ הלאומים , כגון הגנת המדינה ומערכת המשפט , יהיו היהודים נתונים לאותן זכויות וחובות ככל שאר האזרחים . דובנוב לא היה היחיד שהגיע לרעיון האוטונומיה המחודשת כערובה לשימור הלאומיות היהודית בעידן המודרני . הפילוסוף המדיני , חיים ז'יטלובסקי , יליד רוסיה שהיה פעיל בשווייץ ולאחר מכן באמריקה , הגיע לאותה נוסחה של אוטונומיה לאומית יהודית , ובאותה עת לערך . עם זאת , נראה כי רעיונותיו היו ידועים פחות , לא רק משום שהודפסו בחו"ל והוברחו לרוסיה בניגוד לחוק , אלא גם בשל ההתנגדות כלפי הלאומיות היהודית שרווחה בחוגים הסוציאליסטיים הקוסמופוליטיים שבהם היה מעורב . בכתביו מתמקד ז'יטלובסקי בעיקר ביישור ההדורים שבין הלאומיות לסוציאליזם , שחסידיו פעלו בדרכם האופיינית לטמיעת היהודים בעמים השכנים כתהליך מתקדם שאין ממנו מנוס . יתרה מזו , בניגוד לדובנוב , שהפילוסופיה הלא–סוציאליסטית שלו העניקה משקל דומה לעברית ולרוסית בצד היידיש , היה ז'יטלובסקי חסיד מושבע של היידישיזם ותרם ליסודותיו הרעיוניים בחיבורו משנת 1897 מדוע דווקא יידיש . ? הוא גרס כי אין לעם היהודי כוח מאחד יותר מן השפה והתרבות היידית , ופעל ללא ליאות להרחבת התשתית התרבותית של היידיש , כדי להכליל בתוכה את כל הפונקציות המודרניות . על פי תפיסתו ניתן להזדהות עם הלאומיות היהודית גם לאחר אימוצה של דת אחרת . בעקבות המהפכה הרוסית ב , 1905– שרופפה את החוקים הקשיחים נגד התארגנות פוליטית והתירה הקמת פרלמנט נבחר , התארגן חוג קטן של אנשי רוח , בהנהגתם של שמעון דובנוב וישראל אפרויקין , והקים ב1906– את "פאלקספארטיי" " ) מפלגת העם ( " בסנט פטרבורג . המפלגה קצרת הימים , שנמנעה מפוליטיקה על בסיס מעמדי , תבעה דמוקרטיזציה של המערכת הפוליטית , פרלמנטריזם קפדני , זכויות למיעוטים לאומיים והקמתם של בתי–נבחרים של מיעוטים , אוטונומיה לטריטוריות של האימפריה הרוסית וזכות להשתמש ביידיש בחיים הציבוריים . השפעתה ב"תחום המושב , " שבו התגורר חלק הארי של היהדות הרוסית , היתה מצומצמת ולא היו לה אמצעים לגייס תמיכה ציבורית רחבה . לעומת זאת היתה השפעתה הרעיונית מחוצה לה רבה . עד , 1906-1905 כבר נכללה התורה האוטונומיסטית במצעי רוב המפלגות היהודיות , בכללן מפלגת היהודים הסוציאליסטיים ( ה , SERP– או ה"סיימיסטים ( " הלא–מארקסיסטית , וכן המפלגה הציוניתהסוציאליסטית הטריטוריאליסטית . אחרי היסוסים רבים , אימץ את האוטונומיזם גם ה"בונד" המארקסיסטי , שנעשה בסופו של דבר אחד ממקדמיו העיקריים . המפלגות אשר דגלו באטונומיזם , שהיו חלוקות ביניהן ביחסן לפוליטיקה הרוסית הפנימית , לא הקימו מעולם ארגון–גג לקידום מטרה זו . ובלי להעניק הכרה פורמלית לאוטונומיזם , שילבו גם הציונים את עקרונותיו החשובים בתוכנית "העבודה המעשית" שנתקבלה בוועידת הלסינגפורס , , 1906 וכללו בה תמיכה גם בזכויות היידיש בצד זכויות העברית בתפוצות . מכל מקום , הכללתן של הזכויות הלאומיות בגולה במצע הציוני , שייצגה ניתוק קיצוני מן המדיניות הציונית הרווחת של אי–התערבות בפוליטיקה האירופית , לא נועדה אלא להיות צעד זמני ( אם כי
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|