|
|
Page:104
בהקשר היהודי המזרח אירופי . עיקרון זה קורא ללאומים המרכיבים מדינה רב–לאומית להתארגן – אם חלקית ואם באופן מלא – על בסיס לא טריטוריאלי , ולקבל לידם מידה מסוימת של ממשל עצמי , במיוחד בתחומי התרבות והחינוך . באמצעות הצהרה אישית של הצטרפות להתאגדות לאומית ( מכאן נבע המונח "אוטונומיה לאומית–אישית , ( " יוכלו אנשים המשתייכים ללאום מסוים ליהנות מיתרונות האוטונומיה ללא קשר למקום מגוריהם , ואף במקומות שבהם אין הם מהווים רוב באוכלוסייה המקומית . הצעה זו עלתה שעה שהמלוכה ההאבסבורגית עשתה יותר ויותר ויתורים פוליטיים ותרבותיים למיעוטים לאומיים "היסטוריים" המרוכזים טריטוריאלית בתחומה , כגון הפולנים והצ'כים , כדי להבטיח את נאמנותם לממשלה המרכזית , בתקופה שבה איימה תודעה לאומית מוגברת לפורר את הקיסרות . את הסברתו והנמקתו של האוטונומיזם בין היהודים כאידיאולוגיה עקבית יש לזקוף בראש ובראשונה לזכותו של שמעון דובנוב , מחלוצי חקר ההיסטוריה של היהודים במזרח אירופה . במאמרים שהופיעו בין השנים 1897 ו1903– על דפי כתב–העת היהודי בשפה הרוסית , ווסחוד , פיתח דובנוב פילוסופיה היסטורית התומכת באוטונומיה לאומית–תרבותית יהודית ( בהבדל מאוטונומיה פוליטית או טריטוריאלית . ( בהתאם לתפיסה זו , אמורה הקהילה היהודית לשמש מסד לשלטון עצמי יהודי בתפוצות , כתחליף להקמת מדינה עצמאית . כמו כן התווה דובנוב תוכנית מפורטת ליישומה של אוטונומיה לאומית–אישית , המושתתת על ביטול כל ההגבלות על שימוש בלשונות היהודים בארצות מגוריהם . המאמרים יצאו לאור כספר בשפה הרוסית בשנת , 1907 בכותרת מכתבים על יהדות ישנה וחדשה ואחר כך בשנת 1937 בגרסה עברית מקוצרת ( מכתבים על היהדות הישנה והחדשה ) שנועדה לשקף את ההתפתחות שחלה מאז בהגותו של דובנוב . בניגוד לאותם חסידי לאומיות יהודים , שראו במאות השנים שבהן חיו יהודים מחוץ לארץ–ישראל סטייה מזיקה , העריך דובנוב פיתח פילוסופיה היסטורית התומכת באוטונומיה פוליטית ליהודים בארצות מושבם , שתהיה מושתתת על ביטול כל ההגבלות על שימוש בלשונות היהודים . בתמונה : דובנוב בחברת הבוגרים והמורים מן המחזור הראשון של הגימנסיה העברית בריגה , 1922
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|