|
|
Page:95
החלופות החילוניות שצמחו באותה תקופה בחברה היהודית במזרח אירופה . הציונות הדתית היא סוג של אורתודוקסיה חדשה , שהיא צורה של הסתגלות חלקית למודרנה , על ידי אימוץ כמה מן הערכים שלה , כגון השכלה חילונית ויחס חיובי לנכסי התרבות החילונית הגבוהים ( אמנות , ספרות ומדע , ( פתיחות לחברה הכללית ומאמץ רציונלי לשיפור תנאי החיים של הפרט והחברה . כל אלה בלי לפגוע בסמכותה של ההלכה . אבל בעוד שבמערב אירופה צמחה האורתודוקסיה החדשה , מיסודו של שמשון רפאל הירש , כתגובה להופעת הרפורמה , במזרח אירופה היא צמחה בעיקר כתגובה ללאומיות החילונית , שמבשרה הראשון , ואולי החשוב ביותר , היה אחד העם . תנועת חיבת ציון , שדגלה ביישוב ארץ–ישראל ופעלה למענו , כללה בתוכה מלכתחילה אישים שומרי מצוות ו'חופשיים' כאחד . בייחוד ראוי לציון כי מי שהקימו את המושבות הראשונות בארץ היו רובם שומרי מצוות ומקצתם אף באו מתוך היישוב הישן . מספר הרבנים הגדולים שתמכו בתנועה היה קטן . החשובים ביותר בהם היו הרב שמואל מוהליבר , הרב מרדכי אליעשברג , הנצי"ב ( נפתלי צבי יהודה ברלין ) והרב ריינס , שניסה להקים ישיבה מודרנית בלידא ולא עלה בידו . שומרי המצוות והחופשיים היו שותפים להשקפה שלנוכח המצוקה הפוליטית של העם היהודי בגלות ולנוכח תהליכי התפוררות הקהילה המסורתית , רק הרעיון הלאומי ( יישוב הארץ , ( שיש בו שילוב בין המסורת לבין החיים המודרניים , עשוי ללכד מחדש את העם היהודי ולהביא מרפא לתחלואיו בגלות . אבל הם היו חלוקים בהבנת משמעותה של המודרניות , ומכאן – אף בתפיסתם את מהות הלאום ובהגדרת המטרה שלשמה נוסדה התנועה . שומרי המצוות לא ראו ברעיון הלאומי נקודת מפנה המחייבת תמורה מהותית בהבנת המסורת , אלא המשך רציף ובלתי בעייתי שלה . תקוותם היתה שהוא יביא להתחזקות השפעתה ושלטונה של הדת בחיי העם . ואילו המשכילים החופשיים ראו בלאומיות מסגרת מאחדת שמאפשרת חיים משותפים בין הזרמים השונים הקיימים ביהדות , והאמינו שהתכנסות העם במולדתו העתיקה תביא מדרך הטבע לרפורמה מושכלת בדת ולהתאמתה של הדת לחיים המודרניים . אחת הבעיות שהעסיקו את ההגות הציונית הדתית מראשיתה היתה היחס של הציונות לרעיון המשיחי . כיוון שהציונות הואשמה בידי מתנגדיה הדתיים שאינה אלא משיחיות שקר הדוחקת את הקץ , התאמצו רוב הוגיה של הציונות הדתית להפריד בין הרעיון המשיחי לבין הציונות על ידי הטענה שהציונות פועלת למען הבראת מצבו הכלכליהמוסרי של העם ואין לה דבר עם הרעיון המשיחי . המוטיב הזה חוזר בקובץ שיבת ציון , אוסף של חוות דעת של רבנים על חיבת ציון שפורסם בשנת . 1890 לאחר מכן המשיך הרב ריינס , מנהיג "המזרחי , " בקו הטיעון הזה , כדי להשמיט את הקרקע מתחת לתנועת ההתנגדות של החרדים , שהלכה והתחזקה בראשית המאה ה : 20– הציונות , לדעתו , היא תנועה פילנתרופית טהורה . ואמנם הרעיון המשיחי לא מילא תפקיד חשוב בתעמולה של הציונות הדתית עד לצמיחתו של "גוש אמונים" , ( 1974 ) להוציא את הגותו של הרב אי"ה קוק . רוב התומכים בתנועת חיבת ציון בראשיתה באו מבין שומרי המצוות , שהיו רוב בקרב יהדות מזרח אירופה . אבל הכוח הדינמי והמנהיגות היו החופשיים . אחת השאלות הקשות שניצבו לפני המחנה הדתי היתה שאלת שיתוף הפעולה בין שני המחנות . לא מפליא שרוב הרבנים האורתודוקסים נמנעו מלתמוך בתנועה ולאחר זמן אף נהפכו ליריבים מרים שלה . ההלכה הגדירה את מעמדם של יהודים הסוטים במזיד מן התורה בקטגוריות שליליות ביותר וציוותה במפורש על הרחקתם מכלל ישראל . במקרים קיצוניים – כמו בנוגע לקראים בימי הביניים – היא הורתה על דיכוים בכוח ואף על הריגתם ( הרמב"ם . ( ואולם בנוגע לציונים הדתיים , שהיו רגישים לקרע ההולך ומתהווה בעם , המושגים ההלכתיים הישנים כגון : ' פושעים , ' 'עבריינים' או 'רשעים' לא הלמו את המציאות החדשה , אשר בה נעשתה הנטישה של אורח החיים הישן רווחת יותר ויותר . יתר על כן , הם עמדו בסתירה בולטת לרוח הסולידריות הלאומית , שהניעה אותם לכלול בעם היהודי כל מי שהזדהה עם כלל ישראל בלא שים לב להתנהגותו הפרטית . לאור זה היה על המנהיגים הדתיים לחפש מושגים הלכתיים חדשים , שיאפשרו להקנות מעמד הלכתי חיובי לציונים החופשיים . חמורה לא פחות היתה השאלה התיאולוגית שהיתה טמונה בפרדוקס של "גאולה על ידי כופרים . " מנקודת ראות דתית , ארץ–ישראל היא ארץ הקודש , וכינונו של יישוב חילוני בתוכה משמעותו היתה חורבן מוחלט של חלום שטופח דורות רבים בידי יהודים שומרי מצוות . אם יכלו הציונים הדתיים להסכים למהלך הזה ולהישאר דבקים באמונתם , היה זה במידה רבה בזכותה של תיאולוגיה חדשה בעלת אופי דיאלקטי מובהק . תיאולוגיה זו נשענה על שתי הנחות : . 1 ההתרחקות של החופשיים מן התורה היא זמנית בלבד " ) מחלה עוברת , " כהגדרתו של הרב ריינס ) בתוך התהליך הכולל של הגאולה . ההנחה הזאת שאבה את כוחה מן האמונה בכוחה המיסטי של כנסת ישראל ( הרב קוק , ( ובכוח המרפא הגנוז בארץ–ישראל עצמה . לפי האמונה הזאת , אי אפשר שלכפירה תהיה אחיזה של ממש בעם ישראל . מקורה היחיד הוא חיצוני : הגלות על כל תוצאותיה השליליות . לפיכך , השיבה לארץישראל עתידה להחזיר את כל ה'עבריינים' בתשובה . ההתיישבות בארץ הקודש היא האפיק אשר בתוכו מתקדם
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|