|
|
Page:94
( המשתפת לדבריהם פעולה עם הבריטים ומונעת פעולות נקם נגד הערבים ) וגם כלפי מנהיגי תנועתם ( שנראו להם כמי שמדברים על צבא השחרור היהודי אך אינם עושים דבר למימושו . ( מחוגי הצעירים האלה קם ארגון חדש שקרא לעצמו " ארגון צבאי לאומי" ( אצ"ל . ( חבריו יצאו לפעולות תגמול נגד ערבים , שבהן נהרגו אזרחים רבים . "היישוב המאורגן" גינה פעולות אלו כ"חותרות תחת המאבק המדיני של התנועה הציונית , " אבל בדור הצעיר עוררו הפעולות האלה הד וזכו לתמיכה . תוצאה נוספת של פעולות אלו של האצ"ל היתה ערעור כוחה של ההנהגה הוותיקה של המפלגה הרוויזיוניסטית . ז'בוטינסקי המשיך לכהן כראש בית"ר והצ"ח , והוסיף לקדם תוכניות פוליטיות שונות , כדוגמת תוכנית ה"אבקואציה" – פינוי המוני של יהודי פולין והעברתם לארץ–ישראל – פלשתינה – אבל בין השורות צמחה הנהגה חדשה , צעירה יותר , שרבים בתוכה היו עולים חדשים ובמהלך מלחמת העולם , אחרי מותו של ז'בוטינסקי , הדיחה למעשה את הנהגת המפלגה הרוויזיוניסטית . בפועל נמצא הכוח בידי דוד רזיאל , ראש האצ"ל , ובמידה הולכת וגוברת בידי מנהיג בית"ר בפולין , מנחם בגין , שהגיע לארץ ב1942– כחייל בצבא הפולני הגולה ונטל לידיו את הפיקוד על האצ"ל ואת הנהגת התנועה כולה . עם הופעתה של "חרות" מיסודו של האצ"ל בבחירות הראשונות במדינת ישראל , בשנת , 1949 נעלמה כמעט לגמרי המפלגה הרוויזיוניסטית . חרות התבססה כמפלגה פוליטית בעלת סדר יום לאומי וחברתי שעוצב רק בחלקו בהשראת המורשת הרעיונית של ז'בוטינסקי . באספה המכוננת תמכה חרות בתוקף , כמו כל מפלגות האופוזיציה , בחקיקת חוקה לישראל , אך עד מהרה אימצה גישה שנגדה בבירור את דרכו של האב–המייסד , כשקבעה כי "לגבי יהודי אין הפרדה בין לאום לבין דת . " תנועת הנוער בית"ר המשיכה בקיומה והשתלבה מחדש בתנועה הציונית , ואף ששמרה על רבים מסמליה הישנים ועל כמה ממנהגיה , כבר לא היתה דומה לבית"ר שבין שתי מלחמות העולם . לקריאה נוספת : יעקב שביט , מרוב למדינה : התנועה הרביזיוניסטית , התוכנית ההתישבותית והרעיון החברתי , תל אביב , . 1978 אסתר שטיין–אשכנזי , בית"ר בארץ–ישראל , 1925-1947 ירושלים , . 1997 אפרים אבן , הפילוג בציונות : מדוע הקים ז'בוטינסקי את ההסתדרות הציונית החדשה , ירושלים , . 1992 בנימין לובוצקי , הצה"ר ובית"ר , ירושלים , תש"ו . יגאל וגנר ואייל כפכפי , שורש המחלוקת – הריב ההיסטורי בין תנועת–העבודה והרביזיוניזם , תל–אביב , . 1982 Eran Kaplan , The Jewish Radical Right : Revisionist Movement I , Tel-Aviv , 1970 . J . B . Schechtman & Y . Benari , History of the Revisionist London , 1988 Ya'acov Shavit , Jabotinsky and the Revisionist Movement , 2005 Zionism and Its Ideological Legacy , Madison , WI , ציונות דתית אהוד לוז הציונות הדתית היא זרם חברתי הרואה בציונות , כלומר , בשיבתו של העם היהודי לחיים עצמאיים במולדתו , אמצעי לתחייתה של הדת היהודית . סיסמתה היתה : "תורת ישראל לעם ישראל בארץ–ישראל . " בעיני חלק נכבד מחסידיה , אבל לא בעיני כולם , נתפסת הציונות כתנועה שמכשירה את גאולתו השלמה של העם היהודי , ומתוך כך אף את גאולת האנושות כולה . מבשרי הרעיון של הציונות הדתית , כגון הרבנים קלישר ואלקלעי , הופיעו כבר באמצע המאה ה , 19– אבל השפעתם על ההתעוררות הלאומית היתה דלה . חשיבותם של הרבנים האלה היתה שהם יצרו תבנית תיאולוגית חדשה של מהלך הגאולה על ידי ההבחנה שעשו בין שני שלביה : השלב ה'טבעי , ' שמחייב אקטיביות של העם ביישובה של הארץ ובחידוש המצוות התלויות בה כתנאי לגאולה השלמה ; והשלב ה'נסי , ' שתלוי כולו בסיעתה I שמיה ואמור להביא לידי מימוש של כל הייעודים שהובטחו לעם ישראל על ידי נביאיו . חשיבותה של ההבחנה הזאת היתה שהיא הציגה פתרון לקושי שהיה כרוך בהפרת האיסור על "דחיקת הקץ" ( שלוש השבועות , ( שנתרווח ביהדות זה דורות רבים על ידי דחייתו של השלב המשיחי של הגאולה לעתיד בלתי ידוע ובו בזמן חיוב הפעולה בהווה לשם קירובו של השלב הזה . כזרם חברתי–פוליטי מוגדר הופיעה הציונות הדתית רק בסוף המאה ה , 19– כאשר התגבשו הזרמים השונים בתוך התנועה הציונית . הופעתה היתה פרי הצורך להתמודד עם
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|