|
|
Page:92
להתגבר על מערבולת הגישות השונות בנוגע להגדרת היהדות ובנושאים אחרים , בהתלכדות סביב העיקרון המוניסטי – סביב החד–נס , שהציב את החתירה לריבונות יהודית כעקרון–על . העיקרון המוניסטי וסיסמת החד–נס נהפכו לכלי הנשק האידיאולוגי העיקרי במאבק של הרוויזיוניזם נגד מפלגות הפועלים הציוניות–הסוציאליסטיות . הניסיון לזווג בין המטרה הלאומית הציונית לבין החזון החברתי הסוציאליסטי נתפס בעיניהם כמעשה "שעטנז , " שהוא למעשה הפניית גב לבכורתו של הרעיון הציוני . אמונה תקיפה בקניין פרטי לחזון הלאומני , המ 3 ניסטי , נודע תפקיד מכריע גם בפיתוח השקפת העולם הכלכלית הרוויזיוניסטית . הרוויזיוניסטים ראו בכלכלה שדה קרב . הם האמינו בתקיפות בקניין פרטי ובכלכלת שוק . הם האמינו שהשוק הקפיטליסטי , על האי–שוויוניות המובנית בו ותנודותיו הקבועות , מאלץ אנשים להילחם זה בזה , ומאפשר ליחידים לפתח את נטיותיהם התוקפניות והאלימות , אשר בבוא העת ישרתו את האומה במלחמותיה . אך אף שהשקפותיהם בדבר הבעלות הפרטית היו נטועות היטב במסורת הקפיטליסטית הליברלית , האמינו הרוויזיוניסטים גם שהמדינה צריכה למלא תפקיד פעיל בשוק , ולמנוע משברים פוטנציאליים העלולים להזיק למטרה הלאומית . בראש ובראשונה ביקשו לאסור קיום שביתות , שיטת המאבק החברתי שהיתה מקובלת על האיגודים המקצועיים של מפלגות הפועלים . הרוויזיוניסטים טענו ששביתות מחלישות את המדינה ועושות אותה פגיעה לכוחות חיצוניים ; תחת זאת , הם דגלו ב"בוררות חובה" לאומית , שתהיה בעלת סמכות מלאה לטיפול בסכסוכי עבודה . הרעיונות האלה הועלו באותן שנים בכמה ממדינות אירופה בידי גורמים ימניים שמרניים , אך בולט מכולם בהקשר הזה היה הפאשיזם האיטלקי . סביב סוגיות אלו החריפו היחסים בין שני המחנות ביישוב ובתנועה הציונית והם הגיעו לשפל מדאיג עם פרסום מאמרו הידוע של ז'בוטינסקי – "כן , לשבור " ! ב , 1932– שבו קרא לשבור את ההסתדרות הכללית של העובדים מתוך שהאשים אותה כארגון מונופוליסטי . בשנים ההן רבו התקפות הדדיות חריפות ביותר , שראשיתן היתה מילולית והמשכן בתגרות קשות . השקפות אלו והסתמנותה של המפלגה הרוויזיוניסטית ככוח הלוחם בהשפעתם של האיגודים המקצועיים ושל הסתדרות העובדים הכללית הביאו להם , חוץ מפעילים המ 0 נעים מכוח האידיאולוגיה , תומכים גם בקרב בעלי עסקים פרטיים בארץישראל , במה שהיה מכונה אז "הציבור האזרחי . " הם ביקשו להעסיק במפעליהם פועלים שכירים שאינם מאוגדים באיגוד המקצועי . הדבר הוביל לשורה של סכסוכי עבודה , שגלשו לעתים לפסים אלימים . מחלוקות אלו בתחום יחסי העבודה גם דחפו את השיח הפוליטי בארץ לקיצוניות ארסית . אם סכסוכי העבודה יצרו מתחים גדולים ביישוב הצעיר , הרי פרשת רצח ארלוזורוב הביאה אותו אל סף מלחמה פנימית . באביב 1933 ניסה חיים ארלוזורוב , ממנהיגי מפא " י , ראש המחלקה המדינית של ההנהלה הציונית ושל הסוכנות היהודית , להגיע להסכם " העברה " עם גרמניה הנאצית , שיאפשר ליהודים העולים ממנה לארץ–ישראל להוציא חלק מהונם בסחורות . הרוויזיוניסטים פתחו בסדרת התקפות על ארלוזורוב בשל מגעיו אלה עם שלטונות גרמניה . חיים ארלוזורוב נרצח על חוף ימה של תל–אביב ב16– ביוני , . 1933 בחוגי השמאל הועלתה טענה שהרוויזיוניסטים אחראים למעשה . אחרים טענו שאין הוכחות לכך ושהאשמת רוויזיוניסטים ברצח נובעת ממניעים פוליטיים ואינה מסתמכת על עובדות מוצקות . שלושה פעילים רוויזיוניסטים , אבא אחימאיר , צבי רוזנבלט ואברהם סטבסקי , הואשמו ברציחתו . כתב האישום נגד אחימאיר בוטל כמעט מיד ; רוזנבלט זוכה בדיון בבית המשפט המחוזי , וסטבסקי , שהורשע ונדון למוות , זוכה בערעור שהוגש באותה שנה . ואולם , למרות הזיכוי , המשיכו להישמע האשמות ברצח כלפי המפלגה הרוויזיוניסטית ואישיה והאווירה הציבורית היתה מורעלת . עימות אידיאולוגי ופוליטי חריף ביותר התעורר סביב יחסו של הרוויזיוניזם אל הפאשיזם . כבר בסוף שנות ה20– ביטאו כמה רוויזיוניסטים בולטים אהדה לאידיאולוגיה הפאשיסטית בכלל , ולאיטליה בפרט . בהקשר הזה ראויים לציון בעיקר הטורים שפרסם אבא אחימאיר ביומון דואר היום בכותרת " מיומנו של פשיסטן . " אחימאיר פרסם אותם ב , 1928– על סף הצטרפותו לתנועה הרוויזיוניסטית , משכבר נודע כאחד האידיאולוגים החשובים של הימין הרדיקלי . ואולם גם רוויזיוניסטים אחרים , בעיקר פעילי בית"ר , הצהירו על תמיכתם במשטר הפאשיסטי באיטליה . ובמחצית השנייה של שנות ה20– גם ביסס הרוויזיוניזם את מעמדו ככוח הולך וגדל בקרב ציוני איטליה , וסניפו הראשון באיטליה נוסד ב . 1925– מנהיגי הסניף האיטלקי תמכו בממשלת איטליה וקראו לתנועתם ליישר קו עם משטרו של מוסוליני . ב1932– שיגר ז'בוטינסקי מכתב ליצחק שאקי , ממנהיגי הרוויזיוניסטים באיטליה , בבקשה לנסות לארגן פגישה בינו לבין מוסוליני , וכן לבדוק אפשרות להקים באיטליה פנימייה צבאית לפעילי בית"ר . על אף מאמציו לא הצליח ז'בוטינסקי להיפגש עם המנהיג האיטלקי , וגם תקוותיו להקים פנימייה צבאית באיטליה לא התממשו . עם זאת , ב1934– נפתח בעיר הנמל האיטלקית צ'יוויטאווקיה בית ספר לימאים של בית"ר , דבר שנתן ביטוי , לפחות סמלי , להידוק הקשרים הפוליטיים
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|