|
|
Page:91
במהלך העשור הבא נעשו הרוויזיוניסטים , שמניינם גדל והלך , למפלגת האופוזיציה העיקרית בתנועה הציונית . ובאמצעות תנועת הנוער שלהם , בית"ר , משכו אליהם צעירים , שנתעוררו לפעולה על ידי הרטוריקה הלאומנית היוקדת של ז'בוטינסקי . לשורותיה ולשורות המפלגה הרוויזיוניסטית נמשכו גם תומכים מבין מפלגות הפועלים , שקיבלו את הדעה כי המאבק הלאומי קודם למלחמת המעמדות . עם הבולטים שבין המצטרפים החדשים נמנו המשורר אורי צבי גרינברג , ההיסטוריון והמסאי אבא אחימאיר והרופא שהיה למבקר ספרות ואמנות יהושע השל ייבין , והם נודעו כמנהיגי הסיעה המקסימליסטית בתנועה הרוויזיוניסטית . יחסיו של ז'בוטינסקי עם השלושה , ובייחוד עם אצ"ג , ידעו עליות ומורדות . שש שנים לאחר היווסדה זכתה התנועה הרוויזיוניסטית בהישג ניכר 21 % – לעומת 29 % לסיעת העבודה – בבחירות לקונגרס הציוני הי"ז בבאזל . ( 1931 ) התפתחות הרוויזיוניזם בארץישראל פיגרה אחרי זו שבמזרח אירופה , ורק בשנת 1929 התחיל מרכז הכובד של הרוויזיוניזם לעבור לארץ–ישראל . השקפותיו האישיות של ז'בוטינסקי – שעברו עליהן במהלך השנים תמורות ניכרות – הטביעו חותם עמוק על דמותה של התנועה , אם כי פעלו בתוכה גם כוחות לא מבוטלים שהיו שונים ממנו בתפיסותיהם הכלליות , אך הזדהו עמו בגישתו הלאומית . דוגמה מובהקת לכך היא עמדתו של ז'בוטינסקי בנוגע למקומה של הדת בחיים הלאומיים המתחדשים של העם היהודי . ז'בוטינסקי ראה בעצמו , בעיקר בהקשר הזה , ליברל חילוני , והגדיר עצמו אתיאיסט , אם כי שיקולים טקטיים פוליטיים הביאוהו , בשנות ה , 30– לריכוך נוסח התייחסותו לתופעה הדתית . לרוב האידיאולוגים הרוויזיוניסטים היתה היהדות קטגוריה לאומית ותו לא . בתפיסת עולמם , המודרניסטית במוצהר , לא היה מקום למיסטיקה ולרוחניות לשמה . הדת היהודית היתה לרבים מהם תוצר גלותי , והיא נועדה לשמר את הלאום היהודי הרחק מביתו הלאומי . בעיני ז'בוטינסקי וחבריו , היתה ליהדות המסורתית תכלית סימבולית בלבד – היא סיפקה מערכת של סמלים ומסורות , שעשויה לסייע ביצירת אתוס לאומי מאחד . ז'בוטינסקי ראה בדת היהודית גורם ששימש לעם היהודי בגלותו תחליף למולדת ממשית ( רעיון שמקורו , אגב , אצל שפינוזה , ( ומכאן שחז C ת העם לחיים נורמליים במולדתו תייתר את הדת . במהלך מאבקו באורתודוקסיה האנטי–ציונית נקט ז'בוטינסקי סגנון אנטי–קלריקלי בוטה והציג את מתנגדיו כנציגי ימי הביניים האפלים . גם בשנות ה , 30– כאשר – בהתחשב בגורמים מסורתיים שהצטרפו לתנועתו ובצורך לחפש בעלי ברית במחנה הדתי – ריכך את ביקורתו ומיתן את סגנונו , לא נסוג מעמדותיו העקרוניות : הוא המשיך להחזיק בדעתו כי הדת לא תוכל למלא תפקיד מפתח בעיצוב עתידו הלאומי של העם היהודי וכי לכשתקום המדינה היהודית העצמאית היא תאמץ את העיקרון של הפרדת הדת מהמדינה . מושג מרכזי בהגות , באסטרטגיה ובתעמולה של הרוויזיוניזם הוא המ 3 ניזם ( בביטויו המליצי – חד–נס . ( פרשנויות שונות ניתנו למושג הזה , שהודגש מאוד בנאומיו ובמאמריו של ז'בוטינסקי . חוקרים שונים קובעים כי המוניזם סיפק לרוויזיוניסטים מסגרת פילוסופית לדבקותם ברעיון האחד והיחיד של הקמת מדינה , אך הוא היה לדידם יותר מתוכנית פעולה פוליטית . הוא היה אמצעי להבראת הרוח היהודית אחרי אלפיים שנות גלות ובכך גם להצטרפות היהודים לעידן המודרני . חוקרים אחרים מדגישים כי העיקרון המוניסטי היה לז'בוטינסקי עיקרון אסטרטגי המוגבל לתקופת הביניים שעד להקמת המדינה , תקופה שבה יש ללכד את העם סביב מטרה אחת ויחידה – השגת הריבונות הלאומית – ולהותיר את המחלוקות הרעיוניות לימים שלאחר השגת המטרה העיקרית . התנועה הרוויזיוניסטית הצליחה , במידה מסוימת , ז'בוטינסקי נואם , ורשה . 1930 השקפותיו האישיות של ז'בוטינסקי – שעברו עליהן במהלך השנים תמורות ניכרות – הטביעו חותם עמוק על דמותה הקיצונית של התנועה הרוויזיוניסטית
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|