|
|
Page:90
פוגעת במאבק הזה . הרוויזיוניסטים שאבו את כוחם משתי קבוצות עיקריות : ציונים בני המעמד הבינוני , שחיפשו חלופה להגמוניה ההולכת ומתחזקת של תנועת העבודה בתנועה הציונית , וצעירים לאומניים קיצוניים , שמאסו בממסד הציוני וכמהו להנהגה חדשה שתגייס את העם במאבק לעצמאות לאומית . עם כל המחלוקות בין הרוויזיוניסטים לבין מפלגות הפועלים היה לשני הגושים האלה קו אופי יסודי משותף , גם מעבר להסכמתם לרעיון הציוני : תנועות אלו , עם כל השוני שביניהן , וכמותן גם תנועת ה 0 @ " נד" האנטי–ציונית שהיתה יריבה קשה לשתיהן , היו ביטוי מובהק להופעתה של החילוניות היהודית המודרנית . הרוויזיוניזם ביטא מגמה של חילון הפוליטיקה והזהות היהודיות בכך שעקרון הלאומיות ( שהושפע מתנועות לאומיות אירופיות , ומן ההתעוררות בקרב יהודים לצאת מן ה"פסיביות" של קיומם ולהיות כשאר הלאומים הנאבקים על חירותם ) תפס אצלם את מקום הדת כמרכיב המרכזי בגיבושה של זהות יהודית חדשה . זהות יהודית זו היתה אמורה להיות גאה ומשוחררת מחיי הגלות , ובכך גם מן ה 7 רימאט של חיי הדת . הדת נתפסה ברוויזיוניזם כאחד המרכיבים של הלאום , ואילו הלאום נתפס כמהות היהודית האחדותית והכוללת . חוגים מסוימים ברוויזיוניזם אף הלכו בעקבות רעיון הלאומיות האינטגרלית מבית מדרשו של הימין הרדיקלי האירופי , שעל פי תפיסתו , האומה עומדת מעל לכל הניגודים המעמדיים והדתיים ואחדותה היא מוחלטת ואינה ניתנת לחלוקה . אף שהופעתה של התנועה הרוויזיוניסטית באה שנים לא מעטות לאחר הופעתן של הקבוצות הציוניות–הסוציאליסטיות והתפשטות ה"בונד , " הרי במבט מקיף ניתן לקבוע כי אלה גם אלה , עם כל הניגודים ביניהן , שייכות לפריצה הגדולה של תהליכי המודרניזציה והחילון שגרפו רבים מבני הדור הצעיר בקהילות היהודיות אל החיים הציבוריים , הפוליטיים והרעיוניים . קשר הדוק בסיפור חייו של ז'בוטינסקי תולדותיה של הציונות הרוויזיוניסטית בשנותיה המעצבות קשורות קשר הדוק בסיפור חייו של מייסדה ומנהיגה זאב ( ולדימיר ) ז'בוטינסקי . ( ר' ערך במדור זה וכן במדור ההגות היהודית המודרנית , ( שפעל במהלך מלחמת העולם הראשונה להקמת כוח צבאי של יהודים שישתתף בכיבוש הארץ בידי בריטניה . "הגדודים העבריים , " שהוקמו ב , 1917– ושתיים מיחידותיהם מילאו תפקיד מצומצם בשלביה האחרונים של המערכה בארץ , פורקו בשנת . 1921 ז'בוטינסקי העלה אז תביעה בהנהלה הציונית , שהוא היה חבר בה , לפעול להקמתו של כוח צבאי יהודי גלוי , בפיקוד בריטי , ולא להסתפק בארגון ה"הגנה" המחתרתי שהוקם במסגרת ההסתדרות . תביעה זו היתה חלק משורה של תביעות לשינוי , לרוויזיה , במדיניות הציונית שהציגו את ז'בוטינסקי באופוזיציה להנהגתו של וייצמן ( מונח שעל שמו נקראו תומכיו של ז'בוטינסקי "רוויזיוניסטים . ( " ביקורתו הקשה על מה שכינה 'ותרנותו של וייצמן' הובילה אותו לפרישה מההנהלה הציונית . ( 1923 ) אחת התביעות המרכזיות שהעלו אז ז'בוטינסקי ותומכיו היתה להכריז בהקדם על "מטרתה הסופית" של התנועה הציונית , "הפיכתה ההדרגתית של ארץ–ישראל ( בכללה עבר–הירדן ) לקהילייה בעלת שלטון עצמי בחסות רוב יהודי קיים , " ניסוח שהיה בעיניהם מפורש יותר ופחות עמום מניסוחה של "תוכנית באזל , " התוכנית הרשמית של התנועה הציונית , שדיברה רק על הקמת "מקלט בטוח" לעם היהודי בארץ–ישראל . וייצמן והרוב בתנועה הציונית גרסו כי הכרזה כזו באותו זמן תעורר התנגדות לפיתוחו של הבית הלאומי , שעליו הוכרז בהצהרת בלפור ולמענו , בין השאר , ניתן המנדט לבריטניה על ארץישראל . היחס לבריטניה היה גם הוא סלע מחלוקת בין ז'בוטינסקי לבין וייצמן . מאז מלחמת העולם הראשונה , ובייחוד בעקבות הצהרת בלפור , תפס הממסד הציוני את בריטניה כבעלת הברית העיקרית של הציונות , ובשנות ה20– המשיכה פרדיגמה זו להיות מקובלת בעיקרה גם על הרוויזיוניסטים . בשנת , 1922 כאשר פורסם "הספר הלבן" של צ'רצ'יל , שתחם את גבולות השטח שבו יוקם הבית הלאומי היהודי למערב הירדן , השלימו איתו גם וייצמן וגם ז'בוטינסקי , אבל לדברי הרוויזיוניסטים , היתה מדיניותו של וייצמן כלפי הבריטים " רכה" מדי והם סברו כי ניתן היה להביאם לוויתורים גדולים יותר באמצעות מדיניות תקיפה יותר . בסוף שנות ה20– ובראשית שנות ה30– כבר פקפקו רוב מנהיגי הרוויזיוניסטים , ובכללם ז'בוטינסקי , במחויבותה של בריטניה למטרה הציונית , והחלו לחפש תמיכה דיפלומטית ופוליטית במקומות אחרים , ובייחוד באיטליה של מוסוליני . ב1925– הוקמה ברית הצה"ר ( ברית הציונים הרוויזיוניסטים . ( מעשה ההקמה של התנועה החדשה היה פרי המפגש בין מנהיג שפרש מהנהגת התנועה הציונית , מנהיג שכבר אז הלך שמו לפניו , לבין קבוצות ציוניות רדיקליות שחיפשו מנהיג שיתאים להשקפותיהן ולא פחות מכך – למזגן : קבוצות סטודנטים בערים שונות במזרח אירופה , בעיקר בפולין ובארצות הבלטיות , שהחלו את דרכן במסגרת הקורפורציות הסטודנטיאליות והתפתחו לקבוצות פוליטיות , שדגלו בציונות אקטיביסטית , ולצדן – קבוצה של פעילים ציוניים ותיקים יחסית , בעיקר מרוסיה .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|