|
|
Page:89
וכעבור זמן בישראל , בתחום החינוך . יצירותיה המקובלות – ובראשן כתביהם של אחד העם ושל ביאליק – פילסו להן דרך אל לב לבו של הקאנון החינוכי , שבו הציגו אותן המחנכים כמודלים של מחויבות לאומית ושל טוהר המבע . בשנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל נודע בה אחד העם בעיקר לא כאינטלקטואל מהיר חמה ושאפתן הלהוט לערער על מנהיגותה של התנועה הציונית , אלא דווקא כאמן מופת של הפרוזה העברית , מעין סמואל ג'ונסון או ראלף ולדו אמרסון עברי , שקהל לקוחותיו העיקרי הוא ציבור התלמידים . " ברית שלום" ( ובשנות ה : 40– "איחוד ( " צדקו , כמדומה , בהערכתם שהציונות הרוחנית הדגישה מראשיתה כי הלאומיות היהודית צריכה להתעמת במישרין בדיוק עם אותן סוגיות שמהעיסוק בהן נטתה יותר מכול להסתייג , ובעייתיותן עומדת בעינה עד עצם היום הזה . אלו כוללות את השאלה אם על המדינה היהודית להיות ליברלית או תיאוקרטית ; לנהוג סובלנות ונדיבות בערבים , או לדכא אותם ; לבסס את הפוליטיקה על ערכי מוסר , או לפחות להניח להם להשפיע עליה – או להניחה בידי הגישה הפרגמטית לבדה . הדגשתו של אחד העם את חשיבותה של אמירת האמת בפומבי – עם מאמריו הנקראים ביותר נמנים שני חלקי "אמת מארץ–ישראל" – החדירה בתנועה עיסוק כפייתי ואף תחושה של אי–נוחות בנוגע ליחסים שבין האמצעים למטרה בחיים הפוליטיים , לתפקידו של המוסר במדיניות , ולקווים המפרידים בין שאיפה לאומית לגיטימית ליוהרה . אין ספק שהציונות הרוחנית העלתה שאלות רבות יותר מאלה שענתה עליהן . השאלות שהעלתה הניחו כהנחה מוקדמת את דבר קיומה של יהדות קיימת ועומדת שזה עתה הגיחה מהגטו ובררה את שאיפותיה הראשיות מתוך אותו מאגר תרבותי שהצדיק את עצמו מאז ראשיתה הקדומה . אבל אולי דווקא האנכרוניזמים האלה הקנו לה סמכות ללא–תחרות בכל הנוגע לפריחתן של הפעילות האינטלקטואלית הציונית , של ביקורת הספרות העברית , של המחשבה החילונית , וגם של תוכניות – שעלו ונפלו ושבו ועלו לסירוגין – לשיכוך מרירות היחסים שבין יהודים לערבים בארץ ולעיצובם מחדש של היחסים האלה . היא סיפקה מסגרת רבת סמכות למשטר מדיני מודרני , יהודי במודע , האמ 0 ן על מ 0 סר . התובנות שהצמיחה והאזהרות שהעלתה בנוגע לסיכוייה של תרבות יהודית בתרתיאולוגית בעלת משמעות עדיין משפיעות את השפעתן המטרידה , החשובה , אם כי לא תמיד גם נהירה , על החיים הפוליטיים והאינטלקטואליים של היהודים בישראל ומחוצה לה . לקריאה נוספת : מנחם ברינקר , עד הסימטה הטבריינית , תל–אביב , . 1990 יוסף גולדשטיין , אחד העם : ביוגרפיה , תל–אביב , . 1992 יוסף גורני , השאלה הערבית והבעיה היהודית , תל–אביב , . 1985 דן מירון , בודדים במועדם , תל–אביב , . 1984 יוסף שלמון , דת וציונות , ירושלים , . 1990 גדעון שמעוני , האידיאולוגיה הציונית , ירושלים , . 2000-2001 סטיבן ג' זיפרסטיין , נביא חמקמק : אחד העם ומקורות הציונות , תלאביב , . 1998 New York , 1970 . Community : The Kehillah Experiment , 1908-1922 , Arthur Goren , New York Jews and the Quest for Jubilee Volume , New York , 1953 . Achavah Club ( 1909-1912 ) , Mordecai M . Kaplan Moshe Davis , Israel Friedlaender's Minute Book of the 2001 . of Mordecai M . Kaplan , Vol . 1 , 1913-1934 , Detroit , Mel Scult , ed ., Communings of the Spirit : The Journals 2002 . Radical Circle in Brith Shalom , 1925-1933 , Leiden , Shalom Ratzabi , Between Zionism and Judaism : The York , 1984 . Arthur Hertzberg , ed ., The Zionist Idea , reprint , New ציונות רוויזיוניסטית ערן קפלן הציונות הרוויזיוניסטית היתה בשנות ה , 20– ה30– וה40– של המאה ה20– התנועה הימנית העיקרית במחנה הציוני . הרוויזיוניזם נתגלה אופוזיציה העיקרית למנהיגותו של וייצמן וכיריב העיקרי למפלגות הפועלים בתנועה הציונית ולאתוס הציוני שלהן . בניגוד לאנשי תנועת העבודה , שעמדו על כך שתנאי לכינונו של בית לאומי ליהודים הוא יצירת חברה חדשה של פועלים ועובדי אדמה , שתכין את העם היהודי לחיי עצמאות לאומית ותיצור את התשתית הכלכלית , הארגונית והחברתית הדרושה לכך , טענו הרוויזיוניסטים כי התנועה הציונית צריכה לרכז את כל מאמציה במאבק לשחרור לאומי וכל פעילות אחרת
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|