|
|
Page:81
הציונות ( ובכלל זה אף בהגדרת מטרתה הסופית . ( נראה כי העימות בין ז'בוטינסקי לבן–גוריון בנוגע לאופייה של הלאומיות היהודית היה הוויכוח הפוליטי החשוב ביותר של המודרניות היהודית , כי הוא נגע , בסופו של דבר , לעצם הגדרתה . אנו מוצאים זאת הן במחלוקת שלהם בנושא חלוקת ארץ–ישראל והן בפלוגתא הפילוסופית על דבר ערכה של לאומיות "טהורה , " כלומר בשאלה אם על הלאומיות היהודית לשאוב אך ורק ממקורות יהודיים או שמא עליה לשלב גם " רעיונות חיצוניים , " ולחוש בנוח במזיגה הזאת . ז'בוטינסקי קרא לתנועה הציונית להצהיר במפורש כי " המטרה הסופית" היא מדינה יהודית בשטחיה של "ארץישראל כולה , " הנמתחים עד גבולות הממלכות העבריות העתיקות "בשתי גדות הירדן . " בן–גוריון ראה בסוג הזה של לאומנות אינטגרלית התאבדות מדינית . ככלות הכול , מצבם של היהודים היה פגיע במקומות רבים בעולם ( בייחוד עם עליית הנאציזם , ( ובארץ–ישראל הם היו מיעוט ואיבת הערבים כלפיהם היתה מתעצמת והולכת . יתרה מזו , בן–גוריון הזהיר כי התפיסה המדינית והגיאוגרפית של "ארץ–ישראל" קיימת בהיסטוריה היהודית בלבד , ואיננה מציאותית בעיניהם של לא יהודים . הציונים , סבר בן–גוריון , לעולם לא יצליחו אם ינקטו מדיניות מקסימליסטית . במקום לכבול את הפרויקט הציוני ל"ארץ–ישראל השלמה , " תמך בן–גוריון בחלוקתה של ארץישראל וראה בה דרך חכמה להקמת ישות מדינית יהודית . בןגוריון היה איש החזון החילוני הפרגמטי . ז'בוטינסקי האשים את אנשי תנועת העבודה הציונית ב"שעטנז , " בעירוב מין בשאינו מינו ( מקור המונח הוא בחוקיהתורה האוסרים על בני–ישראל ללבוש תערובת של פשתן וצמר . ( לדידו , מייצגות הסוציאל–דמוקרטיה והציונות עקרונות מנוגדים , שאין לערבב ביניהם . העיקרון האחד הוא בעל אופי אוניברסליסטי המ 0 נע בכוח מדיניות מעמדית , ואילו האחר בעל אופי פרטיקולריסטי המ 0 נע בכוח הלאומיות . נקודת ההשקפה הזאת של ז'בוטינסקי לא מנעה ממנו לכתוב מאמרים בעלי כותרות כגון "אנחנו הבורגנים" ולהיות מעורב מעורבות אישית עמוקה בתרבות , ובייחוד בספרות , האירופית . למרבה האירוניה , היה ז'בוטינסקי , בשעה שהשמיע את הביקורת החריפה על השעטנז , חבר פעיל בארגון "הבונים החופשיים , " שהיו לו מטרות אוניברסליסטיות . הבסיס הפוליטי שהיה לו ביישוב התחזק כתוצאה מעליית המעמד הבינוני מפולין וגרמניה לארץ ומן המשבר הכלכלי החמור בסוף שנות ה . 20– ז'בוטינסקי עמד בתוקף על כך שהלאומיות היהודית תהיה דוד בן גוריון , במרכז השורה הראשונה , בחברת בני משפחתו וידידיו ערב עלייתו לארץ . ( 1906 ) אנשי התנועה הציונית-סוציאליסטית , טען בן-גוריון , הם פטריוטים של האנושות כולה וגם של העם היהודי והם רואים את עצמם כחלק מתנועת עבודה בינלאומית
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|