|
|
Page:75
ידיעת קרוא וכתוב , חוללה תמורה דרמתית באופיין של הנאמנות הפוליטית ושל התרבות הציבורית . בהכללה ניתן לומר שהמדינה המודרנית התפתחה בשלטונן של ממלכות ריכוזיות . לאחר מכן קראו הליברליזם והרעיונות של הלאומיות הרפובליקנית תיגר על המלוכות האלה וחוללו בהן תמורות . נתיניהם של מלכים היו לאזרחים של אומות . המהפכה הצרפתית סיפקה אולי את אחד הפרקים הדרמתיים ביותר בהתפתחות הזאת . אף ש"מדינת הלאום" נעשתה סיסמה דומיננטית במשך המאה ה , 19– לא היתה התהוותה של מדינת הלאום תהליך הומוגני . איטליה וגרמניה לא התאחדו כמדינות אלא במועדים מאוחרים של המאה ה , 19– ואילו הקיסרות האוסטרו–הונגרית המשיכה להתקיים עד לאחר מלחמת העולם הראשונה . המקרה הרוסי היה ייחודי , כי המשטר המלוכני המדכא שם חיפש לגיטימציה באמצעות פנייה ל"אוטוקרטיה , לאורתודוקסיה , ולרוח הלאומיות . " ניסוח זה הגדיר את העם הרוסי , שהיה מורכב בתחילת המאה ה19– ברובו הגדול מצמיתים ומאיכרים עניים , בשלהי אותה מאה במונחים של כפיפות ושל דת . אך גם שם פתחו אינטלקטואלים "מתמערבים" במאבקים עיקשים לקידום רעיונות ומוסדות ליברליים ומודרניים . הלאומיות קידמה עמדות דמוקרטיות ופופוליסטיות , כי טענה שהלאום , ולא המלך , הוא מקור הלגיטימיות המדינית , ופסלה את זכות היתר הפוליטית המוקנית בירושה לאנשי אצולה . אך בה בעת עודדה גם פוליטיקה של דעות קדומות , כאשר העמידה את ה " אנחנו " ( בניו של הלאום ) מול ה " אחרים . " וכך לעתים תכופות נדחקה צורת הדרה אחת ( הדת ) מפני צורה אחרת שלה ( הלאום . ( הלאומיות , שהגבולות בינה לבין הגזענות ניטשטשו בקלות , הציבה אפוא בפני היהודים שאלה חדה ונוקבת : האם יוכלו להשתלב בעולם של מדינות לאום ? או שמא יישארו מחוץ למעגלן גם כיחידים וגם כקולקטיב ? המאמץ להקים מדינה יהודית חייב שינוי בתרבות הפוליטית היהודית . ב"ועידת בילטמור" שנערכה בניו-יורק ב1942- לא דובר עוד כבקונגרס הציוני הראשון על "מקלט בטוח" כי אם על "קהילייה ריבונית יהודית . " בתמונה : שולחן הנשיאות ב"ועידת בילטמור . " וייצמן נואם , לידו בן-גוריון
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|
|