|
|
Page:74
יהודים ולא יהודים בזמן החדש , ( הניעו יהודים רבים לחשוב מחדש על הנסיבות הפוליטיות של חייהם . הדעה היהודית ה"נאורה" קיוותה שהנה צץ ועולה עולם סובלני ומודרני , אך סיכויי הליברליזציה של האימפריה הצארית נראו עגומים , ואילו הנאורות הכללית לא הצליחה לסכל את האנטישמיות במערב . בדפוסי הסמכות המסורתיים של החיים היהודיים המאורגנים במזרח אירופה הופיעו סדקים . "המשטר הישן" של הקהילות היהודיות , בראשות רבנים ועסקנים קהילתיים , נתגלה כחסר יכולת להשתלט על האירועים , ולכן צמחו מפלגות פוליטיות וארגונים המוניים שקראו ל"אוטואמנסיפציה , " ובמשתמע מכאן ליתר דמוקרטיזציה בחיי הקהילה היהודית . באותה העת החלו תנועות עממיות , סוציאליסטיות ולאומיות שעמדו מחוץ לעולם הקהילתי היהודי לצבור תאוצה , ושפע הרעיונות שהביאו עמן השתלב בשיח הפוליטי היהודי . נחמן סירקין ( ר' מדור ההגות היהודית המודרנית , ( למשל , מיזג מושגים רוסיים נארודניקיים , עקרונות סוציאליסטיים אוטופיים ורעיונות לאומיים במאמרו "השאלה היהודית והמדינה היהודית הסוציאליסטית . 1898 , " בדבריו , שנכתבו זמן קצר לאחר ייסוד הקונגרס הציוני הראשון , הטיף סירקין לריבונות יהודית לאומית ולחברה נטולת מעמדות , כמענה למצוקות היהודים . בתוך שנים מעטות הוקמו בארץ–ישראל שתי מפלגות , פועלי ציון והפועל הצעיר . מפלגת פועלי ציון הושפעה מן הציונות המארקסיסטית של בר בורוכוב ( ר' מדור זה ומדור ההגות היהודית המודרנית ) וראתה בעצמה את אגפה הציוני של תנועה סוציאל–דמוקרטית כלל–עולמית . בורוכוב גרס כי מעמדם השולי של היהודים בכלכלות המודרניות גרם להם פגיע 0 ת תמידית . היהודים ישיגו תנאי חיים נורמליים , לדברי בורוכוב , אם יהיה להם בית לאומי בעל מבנה מעמדי , ככל העמים . בבית הזה יוכל למצוא לו נתיב המאבק המעמדי על פי הדפוס שהגה מארקס . בניגוד לאינטרנציונליזם של פועלי ציון , תפסה את עצמה מפלגת הפועל הצעיר כתנועת פעולים לאומית יהודית והדבר הזה לא גרר הזדהות עם הסוציאליזם כתנועה עולמית . מלחמת מעמדות לא היתה אהודה עליה , ואת השראתה שאבה דווקא מן האידיאליזציה שעשתה התנועה הנארודניקית הרוסית מחיי הקהילה הכפריים ומן האמונה הטולסטויאנית בסגולה הגואלת של עבודת הכפיים . המורה הרוחני של הפועל הצעיר , א"ד גורדון ( ר' מדור ההגות היהודית המודרנית , ( הטיף לגאולת היחיד היהודי והאומה כולה באמצעות עבודת כפיים בארץישראל . חרף כל ההבדלים ביניהן ראו שתי המפלגות בגולה צורת חיים "לא נורמלית" והעמידו במרכז את רעיונות "העבודה העברית" ואת הקמתה של "אומה עובדת . " כחלופה לחיי מיעוט תלוי באחרים בגולה הציעו ישות מדינית הנשענת על הגדרה עצמית מדינית וחדורה חדשנות חברתית ותרבותית . הגישה הזאת הובילה את המפלגות האלה להתמקדות בבנייתה של קהילה יהודית בארץ–ישראל , והודות לחידושי התרבות והארגון שהביאו עמן , לפני ואחרי מלחמת העולם הראשונה , היתה תנועת העבודה למכשיר העיקרי שהוביל לעצמאות מדינית . הן ביצעו מגוון רחב של ניסויים חברתיים – מלשכות עבודה וקומונות ועד להוצאה לאור של עיתונים והקמתן של מערכות בריאות וחינוך . זמן רב בטרם היתה העצמאות המדינית היהודית למציאות , אפשרה תשתית חברתית דמוקרטית זו לתת מענה לצרכים היומיומיים של המהגרים ולשלבם בארץ–ישראל ביעילות רבה יותר מכל המפלגות הציוניות המתחרות . ברם , כדי להבין הבנה מלאה מדוע עמד איש תנועת העבודה , דוד בן–גוריון , בראש מדינת ישראל עם הקמתה , ולא מנהיג של זרם אחר בציונות , מן הראוי לבחון את התפתחותה של הציונות הסוציאליסטית לפחות משלוש נקודות מבט , המשורטטות להלן בקווים כלליים : ( 1 נקודת מבטה של ה"מודרני 0 ת" באירופה וברוסיה ; ( 2 נקודת המבט של התפתחותן של תנועות סוציאליסטיות ; ( 3 ונקודת המבט של ההיסטוריה היהודית . כל אחת מהן צריכה לתרום את חלקה , שכן אף אחת מהן , בפני עצמה , אין בה די להבנת הסוציאליזם הציוני , שקורותיו הן קורות המציאות ההפכפכה לפעמים שהצליבה את הגורמים האלה זה בזה . ההבחנה בין נקודות הראות השונות מאפשרת לנו לבצע את מה שכינה ההיסטוריון הצרפתי מארק בלוך "הארה צולבת" של מושא הדיון . כדי להשיג פרספקטיבה רחבה יותר על התפתחותה של הציונות הסוציאליסטית , צריך לסקור את תולדותיה בהקשרים השונים האלה . נקודת המבט של המודרניות נקודת המבט הראשונה רואה את הציונות הסוציאליסטית כתגובתם של אנשים הנמנים עם מיעוט מפוזר , ולעתים קרובות נרדף , גם על ההבטחה וגם על המצוקה הגלומות במודרניות , בייחוד נוכח צמיחתן של מדינות לאום מודרניות באירופה ושל הגות מדינית ליברלית ורפובליקנית . בעיני אנשי תנועת העבודה הציונית , התהליך שבו אימצה אירופה את מדינת הלאום רק מבליט את ה"לא נורמלי" שבחיים היהודיים . הפוליטיקה נחשבה בשלהי ימי הביניים לפן אחד בתוכנית האלוהית לאנושות . בתקופת הרנסאנס כבר החלו כמה הוגים לדבר עליה במונחים חילוניים יותר , כלא יותר מארגונו של כוח ארצי . באירופה הלא ריכוזית פינו יותר ויותר ממלכות פיאודליות אגראריות מבוזרות את מקומן למדינות ריכוזיות וריבוניות , שהוקמו בין המאות ה16– וה . 18– ההתפתחות הזאת , שנצטרפו לה צמיחת הקפיטליזם , תהליך העיור ותפוצתה של
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|