|
|
Page:71
הסתעפותה המוסדית של הציונות המדינית הציונות המדינית הגיעה לשלב מתקדם יותר במימוש מטרתה בנובמבר , 1917 כאשר פרסמה הממשלה הבריטית – שהיתה באותה העת בעיצומו של מאבק צבאי להוצאתה של פלשתינה , כחלק מהמזרח התיכון כולו , מידי האימפריה העותמאנית – את הצהרת בלפור . הצהרה זו נשאה את האופי של צ'ארטר מדיני להקמתו של בית לאומי יהודי בארץ–ישראל , אם גם בדרך מסויגת במידה ניכרת . וזו לשון ההצהרה : ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה את ייסודו של בית לאומי לעם היהודי בארץ–ישראל , ותפעל במיטב מאמציה כדי להקל על הגשמת מטרה זו , בתנאי שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של העד 3 ת הלא–יהודיות הקיימות בארץ–ישראל , או בזכויותיהם של היהודים בכל ארץ אחרת . אף שהשגתה של הצהרה חשובה זו לא ביטלה בשום פנים את הצורך בפעילות מדינית ציונית , היא הביאה להתיישנותו של הרעיון שיש להמתין בפעולה המעשית . וכך גם סללה ההצהרה את הדרך ליוזמה נמרצת יותר בתחומי החינוך והתרבות . כדמות מרכזית במאמצים המדיניים שהניבו את הצהרת בלפור , וכנשיא ההסתדרות הציונית אחרי , 1919 גילם חיים וייצמן באישיותו , יותר מכל אדם אחר , את אותה מדיניות של סינתזה , שחלק ניכר ממי שהגדירו את עצמם לימים ציונים כלליים הזדהו איתה . בוועידה הציונית הראשונה אחרי מלחמת העולם הראשונה , שנערכה בלונדון בשנת , 1920 פרצה מחלוקת בנוגע לטענת פלג בתנועה הציונית בארצות הברית , בהנהגתו של לואיס ברנדייס , שלפיה הגיע קץ הפעולה המדינית של הציונות . אליבא דברנדייס , משהושג אותו צ'ארטר בינלאומי להקמתו של בית לאומי יהודי בארץ–ישראל , מן הראוי שההסתדרות הציונית תתמקד בלעדית בגיוס ובהשקעת משאבים כספיים לצורך קידום התפתחותו הכלכלית והחברתית של "הבית הלאומי" וניהולו באופן מקצועי ויעיל . חיים וייצמן , כאביה של הציונות הסינתטית , היה רחוק מלזלזל בצורך להשקיע מאמצים גדולים בהתפתחות היישוב בארץ , אך הוא עדיין החשיב מאוד את הפעילות המדינית והשקפתו ניצחה במחלוקת גלויה המכילה את נוסח הצהרת בלפור , שנעשתה בידי האמן שמואל בן-דוד והוצאה לאור בהוצאת "בצלאל" בשנת . 1918 הצהרת בלפור נשאה אופי של צ'ארטר בינלאומי להקמתו של בית לאומי יהודי בארץ-ישראל
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|