|
|
Page:67
ציונות מדינית גדעון שמעוני האמונה שבסופו של דבר ישובו היהודים לארץ–ישראל – המסומלת במילה ציון – היא עקרון יסוד ביהדות שטופח במשך אלפי שנות הפזורה היהודית . ואולם הדפוס המושגי של הרעיון הזה הוא משיחי ; כיצד ומתי תתרחש השיבה לציון – אלה עניינים התלויים לגמרי בברית הנצחית שבין האל האוניברסלי לבין בני ישראל במרוצת כל הדורות שיבואו . התנועה הציונית היא מכמה בחינות תמורה , ומבחינות אחרות – ניתוק חד מן הדפוס המושגי המשיחי הזה . ובשני המובנים האלה הציונות היא תוצאה של המודרניות שהשפיעה השפעה עמוקה על חייהם ועל הגותם של יהודים , ובמידה רבה יש בה חילון של התקווה המשיחית , עשייתה לעניין ארצי והיסטורי , הנתון בידי אדם . מקורו הסמנטי המדויק של המונח Zionismus ( ציונות ) נעוץ בראשית שנות ה90– של המאה ה . 19– הוא הופיע בכתב העת בעל האוריינטציה הלאומית Selbst-Emancipation ( שחרור עצמי ) שהוציא לאור בווינה נתן בירנבאום . בירנבאום החל להשתמש במונח הזה כדי לציין את תביעתו לפעולה מדינית מאורגנת , בניגוד לפעילויות ההתיישבות בארץישראל , כפי שהתנהלו מאז תחילת שנות ה80– של המאה ה , 19– שהיו נתמכות פילנתרופיה וקשורות להתאגדויות של חיבת ציון , ולדעתו , לא היו אפקטיביות . בסופו של דבר , מכל מקום , לא בירנבאום , כי אם דווקא תיאודור הרצל , המעורה בתרבות אירופה לעומקה , הוא שייסד את ההסתדרות הציונית , כשכינס את הקונגרס הציוני הראשון בבאזל בשנת . 1897 " הציונות המדינית" מעולם לא עוצבה כארגון מוגדר מכל סוג שהוא . זה היה מונח שציין תפיסה מסוימת של מטרות הציונות . הצהרת המטרות הבסיסית שנוסחה בתוכנית באזל , במשפט "הציונות שואפת להקים לעם היהודי בית–מולדת ( Heimstatte ) בארץ–ישראל , שיובטח במשפט הפומבי , " מגדירה היטב את הציונות המדינית . זוהי תפיסה המקנה קדימות לאמצעים מדיניים , ובראש ובראשונה דיפלומטיים , המיועדים לרכוש הכרה בינלאומית ביהודים כישות לאומית ולהשיג גושפנקה להקמת ממשל לאומי יהודי זה או אחר בטריטוריה המוכרת ליהודים כ"ציון" או כ"ארץ–ישראל" ( פלשתינה . ( בספרות ההיסטורית עמדה תוכנית זו כנגד אסטרטגיה ציונית חלופית , שתויגה "ציונות מעשית , " המקנה קדימות לפעילות התיישבותית הדרגתית בשטחי ארץ–ישראל . אף כי גם ציונים מדיניים דגלו בהתיישבות יהודית בציון ובבנייה מחודשת של חיים יהודיים בתוכה , השקפתם היתה שיש להשעות את המאמצים המעשיים העיקריים לביצוע מטרה זו עד להשגתו של "צ'ארטר" בינלאומי . ללא צ'ארטר זה , הם טענו , תסתכם הפעילות ההתיישבותית בהסתננות גרידא התלויה על בלימה . חזונו של הרצל היה שבעקבות השגתו של צ'ארטר מוכר הכרה בינלאומית יבואו הגירה והתיישבות מתוכננות בקנה מידה גדול . מדיניותה של הציונות המדינית עמדה גם בסתירה למה שמכונה "ציונות רוחנית , " או "ציונות תרבותית , " הקשורה במקורה במשנתו של אחד העם ( אשר גינצברג . ( אף שרוב חסידיה של הציונות המדינית לא היו חילוניים פחות מאלה של הציונות הרוחנית , הרי את הדחיפה העיקרית של החילוניות האידיאולוגית סיפקו הנמנים עם האסכולה השנייה . אחד העם הוא שהניח את היסודות לזהות יהודית חילונית המתבטאת בתודעה עמוקה של ההשתייכות הלאומית , ולא באמונה הדתית ובקיום המצוות . יחד עם כך , על פי אחד העם , מחייבת תודעה זו יחס של קרבה למורשת התרבותית של היהדות ולערכיה הפילוסופיים–האתיים , חרף שורשיהם הדתיים בעליל . אחד העם הניח אפוא נורמות תרבותיות ואתיות כערכים המחייבים את "היהודי הלאומי" החילוני החדש . הוא ראה בציונות פחות פתרון למצוקת היהודים ויותר תרופה להיחלשות הזהות היהודית , הבאה בעקבות המודרנה , השוחקת את האמונה הדתית ומטפחת את ההתבוללות . הציונות הרוחנית של אחד העם לא ראתה בעין יפה את התרכזותו הבלעדית של הרצל בפעילות מדינית . היא הטיפה לכך שהתנועה הציונית תשים דגש , גם בתפוצות וגם בארץ–ישראל , בעידוד התודעה הלאומית , בתחייתן ובטיפוחן של השפה העברית והספרות העברית ובהקמתם של בתי ספר עבריים מודרניים וחילוניים . אף שהרצל ורוב תומכי הקו של הציונות המדינית היו עצמם חילוניים ביותר ומעורים בתרבות האירופית , הם צידדו בדעה כי מעורבותה של ההסתדרות הציונית בטרם עת בפעילות תרבותית חילונית תהיה מקור לא רצוי לפילוג פנימי . היא תשמש פתח להתנגשות בין ציונים דתיים לציונים חילוניים . ועל כן מן הראוי שההסתדרות הציונית תתרכז באורח בלעדי בהשגתו של הצ'ארטר הנכסף ותותיר את שאלות התרבות לתקופה מאוחרת יותר . רוב הציונים הדתיים–האורתודוקסיים תמכו יחד במדיניותו של הרצל בעניין הזה , משום שראו בדעותיו ובפעולותיו של אחד העם איום חמור על הדת ועל סמכות הרבנים . הציונות המדינית , לא פחות מן הציונות הרוחנית , היתה תוצאה של תהליך מודרניזציה רחב יותר שעבר על יהודי אירופה במרוצת המאה ה . 19– לתהליך הזה אופייניות כמה התפתחויות רבות תמורות . הבולטת שבהן היתה ההתרחבות
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|