|
|
Page:66
את מורשתו היהודית עם בשורת ההשכלה האוניברסלית , את מבשר הסוציאליזם המודרני בכך שאחדות הרוח והחומר הפנתיאיסטית שבהגותו מחייבת את החברה לגאולה אנושית כאן–ועכשיו , ולא – כמו בנצרות – בעולם הבא . במקביל חלוק הס על מארקס גם בנושא הלאומיות : מארקס וההולכים בעקבותיו ראו בלאומיות תופעה טרום–מודרנית העשויה לחלוף מן העולם או , לחלופין , רק כחלק מבניין–העל של החברה הבורגנית , ואילו הס העניק בכתביו ללאומיות מקום שווה לזה של המעמד : הוא רואה את גאולת האנושות בשחרור מעמדי ולאומי כאחד , ולכן גישתו להיבט הלאומי של מהפכות 1848 חיובית יותר מזו של מארקס . מודעות זו לממד הלאומי של החיים המודרניים מביאה את הס , לאחר מהפכות 1848 ועם התגברות תהליכי האיחוד הלאומי באיטליה ובגרמניה , להתבונן בדרך אחרת במגמות ההשתלבות של היהודים בחברה המודרנית . הס היה מן הראשונים להכיר בכך כי האמנסיפציה אינה סיפור הצלחה , וכי עליית הלאומיות – בייחוד בגרמניה – מעמידה בפני היהודים אתגר חדש , שכן העילית הלאומית הגרמנית מתחילה לראות ביהודים לא קבוצה דתית היכולה להשתלב בלאום החדש " ) יהודים בני דת משה , ( " אלא קבוצה אתנית–לאומית זרה . הס היה גם מן הראשונים לזהות במגמות אלו יסודות גזעניים , שפירושם כי התבוללות , היטמעות ( אפילו בהקשר סוציאליסטי ) או התנצרות אינם יכולים להיות פתרון לסוגיית מעמדם של היהודים באירופה המודרנית – אפילו לעת מהפכה . עיונים אלה מביאים את הס לפרסם בשנת 1862 את ספרו רומי וירושלים – שאלת הלאומים האחרונה . בהשפעת תהליכי איחוד איטליה , המגיעים באותה עת לשיאם , כותב הס כי "עם שחרורה של עיר הנצח על נהר טיבר יתחיל גם שחרורה של עיר הנצח על הר המוריה , עם תחייתה של איטליה תתחיל גם תקומתה של יהודה . " הוא מעיד על עצמו כי התבוננות בעליית הלאומיות באירופה , והיסוד האמנסיפטורי של התנועות הלאומיות היונקות משורש המהפכה הצרפתית , מביאים גם אותו לראות את זהותו היהודית במושגים לאומיים : "הנה שבתי , מקץ עשרים שנות התנכרות , ואני עומד בתוך עמי , משתף עצמי בחגי שמחתו ובמועדי אבלו , בזיכרונותיו ובתקוותיו , במלחמותיו הרוחניות אשר מבית פנימה ואשר עם עמי התרבות , שביניהם הוא יושב אך בהם לא יכול להתמזג מזיגה גמורה , אם כי אלפיים שנה היה חי ושואף עמם יחד . " כשם שעתידים עמי אירופה לחיות עם–עם במדינתו , ובמסגרת זו להגיע אל תכליתה הסוציאליסטית של ההיסטוריה , כך גם עם ישראל : במולדתו ההיסטורית יבנה מחדש את תרבותו הלאומית , שבגולה נשמרה רק בכסותה הדתית , ויפתח חברה סוציאליסטית , כשהוא יונק ממורשת תורת משה וכמו כן גם מן המסורת האוניברסלית . ברור להס כי היהודים הם עם , לא רק עדה דתית – ובכך הוא מוצא את עצמו במחלוקת קשה גם עם עמיתיו הסוציאליסטים וגם עם תנועת הרפורמה הדתית היהודית בגרמניה . יישובה מחדש של ארץ–ישראל ייעשה בעיקר על ידי המוני היהודים העניים ממזרח אירופה ומארצות האיסלאם , שיהיו כר נוח לגיבוש חברה סוציאליסטית . ככל שהס נשאר רחוק מעמדות דתיות , הוא מכיר בתפקיד שמילאה הדת בשמירת זהותו הלאומית של עם ישראל , ואף מוצא עצמו משבח את התנועה החסידית – שרוב יהודי גרמניה המשכילים ראו בה ביטוי של בערות חשוכה – על כך שגיבשה במזרח אירופה מסורת של סולידריות חברתית ואחריות הדדית שתקל , ללא ספק , את קבלתם של ערכים ומסגרות סוציאליסטיים בארץ–ישראל . במקביל מעלה הס על נס את עקרון השמיטה והיובל , והוא מפרש אותם כאי קבלת עקרון הקניין הפרטי . את ההקשר הפוליטי של הקמת קהילייה יהודית בארץישראל רואה הס כמעוגן בתפקידה המשחרר של צרפת , שאפילו תחת שלטונו של נפוליון השלישי תמכה בשחרור איטליה , והשפעתה היתה מכרעת בגיבוש התנועות הלאומיות מאז המהפכה הצרפתית . עם התפרקות האימפריה העותמאנית גם במזרח התיכון , ולא רק בבלקאן , צופה הס את אפשרות הקמתה של מדינה יהודית בארץ–ישראל יחד עם "תחיית הממלכות הערביות בסוריה ובמצרים . " גם לרעיונותיו של הס לא נמצאו תומכים בזמנו , אך עם הקמת התנועה הציונית נתגלה ספרו רומי וירושלים מחדש ותורגם למרבית לשונות אירופה , והרצל – שלא הכיר תחילה את כתבי הס – ראה בהם ביטוי מוקדם לרעיונותיו שלו . התנועה הציונית הסוציאליסטית ראתה גם היא בהס את אחד ממבשריה . לקריאה נוספת : שלמה אבינרי , הרעיון הציוני לגווניו . יהודה חי אלקלעי וצבי הירש קלישר , כתבים ( עורך : ג' קרסל . ( משה הס , כתבים ציוניים . אברהם הרצברג ( עורך , ( הרעיון הציוני . יעקב כ"ץ , מסורת ומשבר .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|