|
|
Page:57
מהגרות גרמו להתרחבות של תופעת הזנות , וזו לא פסחה על נשים יהודיות . עוני , עזובה והעדר חינוך היו בעיות שצמחו בקהילות מהגרים . נשים , ובעיקר נשים מהמעמד הבורגני , ששאפו להשתלבות חברתית מהירה ככל האפשר , ראו בתופעות האלה גורם המתייג את מוצאן . הצורך לקדם את קהילתן נהפך , לכן , לחלק מפרויקט ההשתלבות שלהן כבודדות במקומן החדש וגם של קהילתן בחברה הכללית . אבל חרף הבדלי ההתנסויות , הפרקטיקות היומיומיות והזהויות שפיתחו לעצמן נשים בתנאים החדשים , התמוססו בקרבן הגבולות בין החילוניות לדתיות , ובין הפרטי לציבורי . תנועת הנשים בין הפרטי לציבורי תנועת הנשים לזכות בחירה ( suffrage ) הוקמה רשמית בשנת 1848 בכינוס הראשון לזכויות נשים שהתקיים בסנקה פולס שבמדינת ניו יורק בארצות הברית . הזרז לכינוס הזה היה הכינוס העולמי נגד עבדות שהתקיים בלונדון ב1840– ובו השתתפו אחדות ממנהיגות תנועת הנשים בארה"ב . תנועה פוליטית זו התקיימה עד סוף שנות ה20– של המאה ה , 20– ודעכה מאליה עם השגת זכות בחירה לנשים במרבית ארצות המערב . התעוררות פוליטית זו , שיש הרואים בה את הגל הראשון של הפמיניזם , קרויה בהיסטוריוגרפיה המערבית גם "הפמיניזם הליברלי . " היא ניהלה מאבק להחלת מושג זכויות האדם גם על הנשים . מקורו של המאבק הזה היה ברעיון הנאורות ובתפיסה שהנשים הן יצור תבוני כמו הגברים ולכן הן זכאיות לחירות ולשוויון , להגדרה עצמית ולמימוש עצמי . אבל אף שהקמת התנועה היתה חלק מ"אביב העמים" האירופי , שמהפכנות חברתית רדיקלית ופרוגרסיבית היתה אופיינית לו , עוררו תביעות הנשים לשוויון התנגדות , זעם ולעג . אך מאבק הנשים היה עיקש , וניתן להורות על שני הישגים עיקריים של התנועה הזאת . האחד הוא הפיכת "שאלת הנשים" לסוגיה פוליטית , והאחר , לא בלתי תלוי בקודמו , הוא השגת זכות הבחירה לנשים וההכרה בנשים כאזרחיות . אבל , על אף הדגש שהושם בהישגים הפוליטיים , ראוי לציין כי בפועל היתה תנועת הנשים שלובה מראשיתה בסוגיות רחבות יותר של שוויון חברתי . נשים יהודיות ראו במאבק הזה סיכוי למימוש האפשרויות שנפתחו לפניהן עם האמנסיפציה . הן לקחו חלק פעיל במאבקים שהובילו לשוויון זכויות אזרח לנשים במדינות מערביות שונות ( בעיקר באירופה ובארה"ב , ( בברית המועצות וגם בזירה הפוליטית של היישוב היהודי בא"י . בין העומדות בראש התנועה למען זכות בחירה לנשים בארצות הברית תפסו נשים יהודיות מקום חשוב . רוז ארנסטיין , ילידת פולין , הגיעה לארצות הברית בשנות העשרים לחייה , נחשבה לנואמת בחסד והיתה מן המנהיגות החשובות של התנועה לשוויון זכויות לנשים שנעשתה לתנועה לזכות בחירה לנשים . בקרב הנאבקות לשוויון פוליטי נחלקו הדעות . היו שתבעו את השוויון בזכות איכויותיהן המיוחדות כנשים וכאמהות האומה . אחרות הדגישו את ההיבט האנושי האוניברסלי המאפיין נשים וגברים ועל כך ביססו את תביעתן . במילים אחרות , הוויכוח על מהות הפמיניזם המעסיק את התנועה הפמיניסטית בראשית המאה ה21– כבר העסיק את האמהות המייסדות . למרות ההבדלים בדעות ובמוצא צעדו גם נשים יהודיות במצעדי המחאה , הפגינו , השליכו אבנים , נאסרו , שבתו רעב והוזנו בכוח בבתי הסוהר באנגליה יחד עם אחיותיהן הלא–יהודיות שנאבקו לשוויון זכויות , וזאת לא אחת למגינת לבם של הגברים ומנהיגי הקהילה היהודית . מאחר שההיסטוריה של תנועת הנשים אף היא נכתבה במשך שנים רבות מנקודת מבטן של היסטוריוניות מערביות , מזוהה הגל הראשון במידה רבה עם הפמיניזם הליברלי . ואולם בצדו היו גם צורות אחרות של מאבק שנשים יהודיות לקחו בו חלק פעיל : הסוציאליסטי , הרדיקלי–אנרכיסטי והרפורמי–חברתי . מאבקים אלה נדחקו לשולי השיח המערבי עם עליית הקומוניזם והמלחמה הקרה . הם חזרו לתודעה ונכנסו לסיפר של תנועת הנשים המערביות רק בשנות ה80– וה , 90– עם הגל השלישי של המחקר הפמיניסטי שהדגיש את ההתנסויות השונות של הנשים . פמיניסטיות יהודיות היו מן הפעילות באיגודים מקצועיים , השתתפו בשביתות פועלים והיו בין היוזמות של חקיקה להגנת נשים עובדות . ניסיונן של נשים באיגודים המקצועיים היה נשים יהודיות לקחו חלק במאבקים מקצועיים ובמאבקים לזכויות אזרח ולשוויון זכויות לנשים . בתמונה : מעצר נשים מפגינות בשיקגו , 1910
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|