|
|
Page:47
רבע בשנת 1959 ולכדי שליש ב . 1971– אף כי אחרי סילוקו של חרושצ'וב מן השלטון בשנת 1964 היתה עלייה מסוימת במספרם של היהודים ובחלקם היחסי בסובייטים המקומיים , הרי אחרי מלחמת ששת הימים ירד מספרם של היהודים , בשנים , 1975-1967 ב 3 , 362– וחלקם היחסי ירד לכדי חצי . נראה שהיה קל ליהודים להתקבל לחברי מפלגה מן השורה יותר מאשר להיבחר למוסדותיה המקומיים או רמי הדרג . קרוב לוודאי , כפי שציין מרדכי אלטשולר , ההצטרפות למפלגה לא היתה עניין ציבורי , בעוד ההיבחרות למוסדותיה מנקרת עין . בולטות זו של יהודים "רבים מדי" היתה עשויה לעורר התנגדות בציבור . עם התמוטטותה של ברית המועצות בשנת , 1991 בשנים שבהן היה בוריס ילצין נשיא הפדרציה הרוסית , הצליח מספר גדול להדהים של יהודים למצוא את דרכו למשרות הרמות ביותר של השלטון . בוריס נמצוב היה סגן ראש הממשלה , אלכסנדר ליפשיץ היה שר הכלכלה , יאקוב אורינסון היה סגן שר האוצר , בוריס ברזובסקי היה מזכיר חבר המדינות העצמאיות , והיה גם ראש ממשלה , סרגיי קיריינקו , שהיה מוכן לדבר בגלוי רק על כך שאביו יהודי . לא לגמרי ברור איך הגיע מספר גדול כל כך של יהודים לעמדות בכירות כאלה . אפשר לנחש כי היו אלה אנשים מוכשרים שלאומיותם עמדה להם קודם לכן למכשול ומשטר הרפורמה נמשך אליהם כיוון שהם הביאו עמם נקודות השקפה חדשות ורעיונות רעננים . אבל , כך או כך , עם בחירתו של פוטין לנשיאות בשנת 2000 ירד במידה ניכרת מספרם של יהודים בעמדות האלה , קרוב לוודאי משום שפוטין הביא לעמדות השלטון אנשים שעבדו עמו במוסדות הקודמים שבהם עבד , הקג"ב והשלטון המקומי של לנינגרד ( סנט פטרבורג , ( שבהם היה מספרם של היהודים מועט . בכל אופן , לפחות ראש ממשלה אחד בזמנו של פוטין , מיכאיל פראדקוב , הוא יהודי בחלקו . וכך עלתה וירדה מעורבותם של היהודים בשלטון הרוסי והסובייטי , מהדרה כמעט מלאה בתקופה שלפני המהפכה למילוי תפקיד החורג בהרבה מחלקם באוכלוסייה בשני העשורים הראשונים שלאחריה , ולאחר מכן לירידה מתמשכת מודרכת פוליטית עד למצב שבו רק יהודים מעטים ממלאים תפקידים שיש בהם עוצמה ארצית או מקומית , ושאין בו , כמובן , ליהודים שום עמדה של השפעה או ייצוג קולקטיביים . בתקופה הבתר–סובייטית יש אמנם יותר יחידים יהודיים הממלאים תפקידים בולטים בפוליטיקה הרוסית והאוקראינית . המוסדות היהודיים שהוקמו אחרי התמוטטות המשטר הסובייטי היו כמעט אך ורק מוסדות תרבות , דת וסעד , והם אינם מעורבים בפוליטיקה . מספרם של היהודים באיזו רפובליקה בתרסובייטית שהיא קטן מכדי שיוכלו להיות "שדולה" בעלת השפעה , אבל העניין שמגלים יהודי העולם ביהודי בריתהמועצות לשעבר ורצונן של כמה מהרפובליקות להיכלל במסגרת נאט"ו והאיחוד האירופי יש בהם מידה של הגנה פוליטית ליהודים . יהודים בשמאל הצפון אמריקני פול בוהל עלייתו המסחררת ושקיעתו האטית של השמאל היהודי בצפון אמריקה הן תופעה ייחודית הממזגת פוליטיקה עם תרבות אתנית ועממית , ויש בה כל סוג של נטייה פוליטית שמאלית ושל טעם אסתטי , למן מהגרים וילדיהם שהיותם יהודים כמעט אינה ניכרת בהם ועד ליהודים חדורי תודעה לאומית עמוקה . משנות ה 80 % – של המאה ה19– ועד תום מלחמת העולם השנייה אפשר היה לראות ברבים מן היהודים שלא היו חברים בארגון רדיקלי כלשהו "שמאליים , " מבחינת רגשותיהם ורגישויותיהם , לא מעט בשל העובדה שעתידו של הקפיטליזם נראה מפוקפק כל כך . עולם זה הצטמצם באורח דרסטי עם ההתאוששות הכלכלית , עלייתה של צריכת הראווה , פריצת הבידוד השכונתי ואובדן מעמדה של היידיש , השפה האמיתית של הסוציאליזם . עד לשנות ה80– של המאה ה19– כבר מצא לעצמו קילוח דק של יהודים , שעדיין לא הגיע לכדי זרם סוחף , מקום בתעשיות הביגוד בניו יורק , בשיקגו ובמקומות אחרים . אירוע בעל חשיבות מכרעת לגיבושה של תנועה רדיקלית יהודית היה תקרית ה"היימרקט" בשיקגו , שבה התנהגותה הברוטלית של המשטרה כלפי הפועלים המפגינים גררה אחריה אלימותנגד קטלנית , שעוררה היסטריה ציבורית מתוזמרת , מאסר של חשודים באנרכיזם , הוצאתם להורג והכרזתם כמרטירים של תנועת הפועלים האמריקנית . הפרשה כולה נגעה בנימים של רגש יהודי . מהגרים יהודיים ייסדו בינתיים עיתונות יידיש יומית בניו יורק ועמה איגוד מקצועי . ואולם לא אלה היו היהודים הרדיקליים החשובים הראשונים על חופי אמריקה . לאמיתו של דבר , הקומץ החשוב של אינטלקטואלים סוציאליסטיים יוצאי גרמניה בארצות הברית של שנות ה60– וה70– של המאה ה , 19– שהבולטים בהם היו עורכי העיתונים , היו יהודים מתבוללים . מטה שטרן ליליינתל , עורכת נויה צייט החופשי בדעותיו , הוליכה קבוצת נשים בעלת תודעה מגדרית
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|