|
|
Page:27
אף המלל הרב שקלח במרוצת ההיסטוריה על אודות רעיונות מופשטים כ"אוטונומיה לאומית יהודית , " ה"עם" וה"המון , " אין להכחיש שכשהגיעו הדברים לידי בחירות , נחלו לא רק המפלגות הסוציאליסטיות הציוניות , אלא אף הב 5 נד , תבוסה חוזרת ונשנית , לפחות עד אמצע שנות ה . 30– מפלגת פועלי ציון ( ימין ) אמנם חיזקה את מעמדה בתוך התנועה הציונית , אך לא זכתה להצלחה בבחירות כלליות לסיים , למועצות הערים ולמוסדות הקהילות היהודיות . בבחירות לפרלמנט הפולני ( הסיים ) שהתקיימו ב1922– נבחרו לכהן בו שלושים וחמישה צירים יהודיים , אבל הב 5 נד לא הצליח להכניס ולו נציג אחד ( תוצאה שלילית שחזרה גם בכל הבחירות העתידיות לסיים . ( מבחינה אלקטורלית נחלקה השליטה ב"רחוב היהודי" בין הציונים הכלליים ( או הציונים ה"בורגניים , " בטרמינולוגיה של השמאל ) לבין מחנה החרדים , שבמרכזו מפלגת אגודת ישראל . חישוב גולמי של כוח הבחירה במהלך שנות ה , 20– המתבסס על הבחירות לסיים , לרשויות המקומיות ולרשויות הקהילתיות , מוביל להערכה ששני המחנות הללו ( הציונים – ה"כחולים , " ובתוכם גם הציונים הסוציאליסטים , והדתיים – ה"שחורים ( " היו יכולים לצפות לכ 60 % – מכלל הקולות בזמן שהשמאל כולו ( ה"אדומים ( " לא היה מסוגל לקבץ יותר מ 20 % – של תמיכה , שמתוכם הרוב – כ – 13 % – ניתן לב 5 נד . בנסיבות האלה לא ייפלא שבפולין שבין המלחמות המעיט הב 5 נד באופן ברור בערכו של המושג המקודש של "האוטונומיה התרבותית הלאומית היהודית" שהחזיק בו מאז ראשית המאה ה . 20– ההכרה כי מה שמכונה "הגוש הכחול–שחור" יכריע את השמאל בכל מוסד שכלל היהודים יבחר באופן חופשי , הספיקה כדי לערער את תמיכתם של סוציאליסטים יהודיים רבים ב"אוטונומיה לאומית" כבר בימי אוקראינה העצמאית בשנים . 1919-1918 בעת ההיא רכשו להם אנשי השמאל היהודי שליטה במיניסטריון לענייני יהודים הודות לתמיכתן של ממשלות אוקראינה שהסוציאליסטים שלטו בהן , ובניגוד לעמדת הרוב ב"רחוב היהודי . " החשש שמא יישארו לצמיתות מיעוט בעולם היהודי היה בלי ספק אחד הגורמים שעודדו חלקים גדולים בשמאל היהודי לבקש ישועה בזרועות התנועה הקומוניסטית בשנים הקריטיות שלאחר המלחמה , . 1922-1919 מכל מקום , בעת ההיא , נודע ל"משיכה" אל עבר הקומוניזם משקל גדול אף יותר מן ה"דחיפה" להתרחק מן התחום הסגור של הפוליטיקה היהודית האוטונומית . הציפייה למהפכה קומוניסטית שעתידה לשטוף את אירופה עוררה תקוות לא רגילות לא רק בקרב השמאל הקיצוני , אלא גם בקרב אנשי מרכז בתוך התנועה הסוציאליסטית הכלל–עולמית . ועם ייסודו של הקומינטרן , בינואר , 1919 ניצבה כל מפלגה סוציאליסטית בפני השאלה האם כדאי לה או לא כדאי לדבוק בארגון הזה שהכריז על עצמו חיל החלוץ , בעיניו שלו , של המהפכה העולמית ו"הדיקטטורה של הפרולטריון . " אחת התוצאות היתה שאחוז גדול מן החברים ערק מכל המפלגות הסוציאליסטיות היהודיות בפולין כדי להצטרף למפלגה הקומוניסטית הפולנית . ( KPP ) תוצאה אחרת היתה שפועלי ציון ( ולמעשה הברית העולמית של פועלי ציון ) התפלגה לשני ארגונים יריבים , שהאגף השמאלי שלהם מנסה להיכנס לקומינטרן בכל מחיר זולת פירוקו בפועל , והאגף הימני משלם אך ורק מס שפתיים לרעיון זה . והב 5 נד – הוא הצליח להימנע מקרע מוחלט , אך הגיח משנות המשבר עם מספר חברים מדולדל 4 , 000 ) בלבד ב , ( 1925– כשהוא חצוי בקביעות בין הפעילים משמאל , שהזדהו עם מוסקבה הזדהות כמעט נטולת ביקורת , לבין הפעילים מן המרכז , שהלכו והתרחקו בהדרגה מן הקו שתמך בקומינטרן . האגף הימני , שדחה דחייה עקרונית את הרודנות הקומוניסטית בשמה של דמוקרטיה פרלמנטרית , היה זניח בשנות ה , 20– ונציגו המפורסם ביותר , ולדימיר מדם ( ר' ערך במדור זה , ( עזב בייאושו לארצות הברית ב . 1921– רק ב , 1930– כשניצב בפני בידוד מוחלט בתנועה אחרי מלחמת העולם הראשונה התיר המשטר בפולין לפסיפס של מפלגות לפעול באופן חוקי . בתמונה : הפגנת 1 במאי של ה"בונד" בפולין בשנת . 1924
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|