|
|
Page:20
המפורסם , פי 7 טר לאבר 7 ב . ב1872– סייע ליברמן בהקמתו של תא מהפכני בקרב תלמידי בית המדרש למורים ורבנים בווילנה , מכללה ממשלתית שהלימודים בה התקיימו ברוסית . כמה מחברי התא , ובהם אהרן זונדלביץ' 5 ולדימיר יוכלסון , עתידים היו לכהן לאחר מכן כחברים בולטים במפלגה המהפכנית והטרוריסטית הרוסית , "נאר 7 דניה ו 7 ליה" ( רצון העם . ( בהחלטתם זו קבעו תקדים למה שעתיד להיעשות לתופעה רחבה בקרב צעירים יהודיים בקיסרות הצארית . יהודים ומהפכנים קצרה רוחם לפעול במסגרת תנועה יהודית סוציאליסטית ייחודית , והם העדיפו לשרת את המטרה בתוך מפלגה רחבה יותר , דוברת רוסית ובעלת אוריינטציה רוסית , שתוכל למקד את מאמצי המרד במרכז הארץ , ולא בפריפריה של הקיסרות . בניסיון לעצב דרך חלופית עמד ליברמן , בכתיבתו בוופרד , ! על כך שפוטנציאל מהפכני רב עוצמה טמון גם בקרב המוני העם היהודי וגם בקרב תלמידי הישיבות – ושאין כל הצדקה להותיר את המשאב הזה בלתי מנוצל . הוא אף העלה טענה שההיסטוריה והמסורת החדירו בעם היהודי צמא לא רגיל לצדק חברתי וכן נכונות למות מות קדושים . ב , 1877– בניסיון להפיץ את רעיונותיו , הצליח לייסד עיתון סוציאליסטי בשפה העברית , האמת , שאף כי ראה אור בווינה , היה מכוון לצעירי הישיבות ברוסיה , שליברמן ראה בהם גרעין של עילית בכוח , המסוגל להקים ולהוביל תנועה שתהיה סוציאליסטית ויהודית במפורש . בשנים שלאחר מכן שב והופיע הטיעון של ליברמן בניסוחים שונים אצל פופוליסטים מהפכנים אחרים . ראויים לציון המנשר על משימות הנוער היהודי הסוציאליסטי , שכתב פאוול אקסלרוד ב1882– ( אך לא פורסם בזמנו ;( המאמר "מה צריכים היהודים ברוסיה לעשות " ? שכתב איליה רובנוביץ' ב ; 1886– והחוברת יהודי אל יהודים , שכתב חיים ז'יטלובסקי ב . 1892– ואולם היוצאים דופן ביותר היו המאמרים שפרסם הפעיל הרדיקלי האוקראיני ( הלא יהודי ) מיכאיל ד A גומאנוב , אחרי גל הפוגרומים בשנים . 1882-1881 "רוסיה , " כתב בהם , "איננה שווייץ ואף לא גרמניה : בחלקים המערביים של רוסיה חיים לפחות 3 , 000 , 000 יהודים . זוהי אומה שלמה . " ואומה , המצוידת בשפה משלה , אינה עתידה – חרף התחזיות ההפוכות של ליברלים וסוציאליסטים רבים כל כך – להתמוסס סתם כך . דרגומאנוב גרס כי המהפכנים ממוצא יהודי , בהתעקשם להצטרף למפלגות המחתרתיות ברוסיה , מסייעים בדרך אובייקטיבית למדיניות הרוסיפיקציה , הריכוזיות והדיכוי של האוטוקרטיה הצארית . לעומת זאת , ארגון מהפכני יהודי ששורשיו נטועים בתוך ההמון הדובר יידיש וזו שפתו , יוכל לשמש בעל ברית טבעי לאוקראינים ולשאר תנועות השחרור הלאומיות . במבט לאחור ניתן לומר כי עמדתו של דרגומאנוב היתה רבת משמעות . העובדה שהאוכלוסייה היהודית בקיסרות הצארית היתה תחומה כמעט במלואה באזורים שהתגוררו בהם בני לאומים שאינם רוסים ( פולנים , אוקראינים , ביילורוסים , ליטאים , לטווים ) משמעה כי גיוסם של יהודים לתנועה המהפכנית הדוברת רוסית חייב היה לעורר ביקורת נוקבת בקרב האומות האמורות . לכן הרעיון של תנועה סוציאליסטית נפרדת , דוברת יידיש מלכתחילה , מצא לו תמיכה חזקה לא רק בתוך העולם היהודי , אלא גם מחוצה לו . העובדה שהרעיון נותר בגדר תיאוריה זמן כה ארוך נובעת משילוב של גורמים אחדים . האופי הריכוזי של התנועה המהפכנית ברוסיה במהלך שנות ה70– וה80– של המאה ה19– כמעט לא הותיר מקום למחשבה על פעילות פוליטית באזורי הספר . יתרה מזאת , ההערצה שרחשו הפופוליסטים לאיכרים דיכאה בקרב מרבית הצעירים היהודיים המגויסים כל מחשבה לעבוד בקרב האוכלוסייה העירונית , שבה נטו לראות אוכלוסייה טפילית החיה על גבם של אזורי הכפר . ואולי חשובה עוד יותר העובדה , שמרגע שנעשו לסוציאליסטים , חשו שהם מצטרפים לתנועה אינטרנציונליסטית רבת עוצמה , המחויבת לגאולת האנושות בכללותה , ושאבסורדי יהיה למקד את מאמציהם במיעוט ( מעמד הפועלים היהודי ) שבתוך מיעוט ( העם היהודי , שגודלו זעום יחסית . ( בסימן הראשון לשינוי אמיתי במצב אפשר להבחין בשלהי שנות ה80– ובתחילת שנות ה90– של המאה ה . 19– חשיבות מהותית נודעת לעובדה שהמארקסיזם הלך והחליף בהדרגה את הפופוליזם כאידיאולוגיה הסוציאליסטית הדומיננטית בקרב הצעירים המהפכנים ברוסיה הצארית . ההצלחה הבלתי רגילה של המפלגה הסוציאל–דמוקרטית בגרמניה ; ייסודו של האינטרנציונל הסוציאליסטי השני בקול תרועה ב ; 1889– והקצב המהיר , החסר תקדים , של התיעוש ברוסיה תרמו כולם לפנייה הזאת אל תיאוריה סוציאליסטית חלופית , מנוגדת לפופוליזם . מובן שעם השקפת העולם החדשה באה גם הסטת הדגש ממעמד האיכרים , שהוגדר כעת , בבוז , חלק מן הזעיר בורגנות , אל מעמד הפועלים העירוני . אף על פי שמנקודת המבט המארקסיסטית המשאב העיקרי שראוי לגייס היה הפרולטריון המועסק במפעלי תעשייה גדולים , היה לגיטימי לגמרי לפנות גם לפועלים ( ובכלל זאת ליהודים ) בתעשייה הזעירה . ואולם ההתפתחויות בעולמם הפנימי של יהודי מזרח אירופה מילאו גם הן תפקיד חשוב במעברו של הסוציאליזם היהודי מן התיאוריה למעשה . מאז ראשית שנות ה80– של המאה ה19– הלכה ונוצרה תנועה סוציאליסטית בעלת בסיס איתן בקרב המהגרים היהודיים מרוסיה ומגליציה , בראש ובראשונה בניו יורק , אך גם בעוד ערים אמריקניות ובלונדון ,
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|