|
|
Page:19
יתר על כן , בהיותן סוציאליסטיות היו כולן שותפות לאמונה שהגיעה העת לתמורה קיצונית בעם היהודי ובאורח חייו . הדבר הזה היה נכון במישור הכלכלי , שחזו בו עתיד שבו יהיו היהודים – שרבים מהם היו אנשי מעמדות הביניים , המעמד הבורגני או הזעיר בורגני – עובדי עבודה גופנית ותעשייתית , שותפים יצרניים בחברה חפה מניצול ומאי–שוויון . וזה היה נכון גם במישור הרוחני והתרבותי , שבו ציפו להקמתה של חברה , שהאמונה התיאוצנטרית וקיומה של הדת יי ; חקו בה לשוליים ( או אולי יחוסלו כליל ) ויפנו את מקומם להשקפת עולם אנתרופוצנטרית לוחמנית , המעמידה את האדם במרכז , ומחויבת לחילוני , לרציונלי ולמדעי . ניתן אפוא לראות בסוציאליזם היהודי במזרח אירופה את יורשם של רעיונות היסוד של תנועת ההשכלה – אך גם תנועה שדחפה את הרעיונות האלה עד גבולותיהם הרדיקליים ביותר . לא מפתיע הוא שמשקיפים רבים טענו אז ומאז שבבסיס הרדיקליזם הזה , הדחף הזה לשינויו המוחלט של העם היהודי ( ובעצם , של העולם כולו – "תיקון עולם , ( " פעל אטוויזם משיחי שנסמך על רבדים עמוקים בזיכרון הקולקטיבי של היהודים . מעבר לחזון המשותף על עתיד דמיוני היתה שותפות בין המפלגות והארגונים היהודיים הסוציאליסטיים במחויבות לפעול באחת משתי שפות היהודים במזרח אירופה : בעברית או ביידיש , שהיתה רווחת ממנה בהרבה . מאחר שהעברית כשפה כתובה היתה מובנת במלואה בעיקר לבוגרי ישיבות , יכלו רק אותן קבוצות שהתייחסו אל המפלגה כאל חיל חלוץ ולא כאל תנועת המונים לאמץ אותה לשימושן . העובדה שהעברית השתרשה כשפתם של החלוצים הסוציאליסטים שהיגרו לארץישראל , ובמידת מה גם בקרב מי שתכננו להגיע אליה , היתה אפוא הגיונית למדי . לעומת זאת , היידיש , השפה המדוברת בפי הרוב הגדול של היהודים ב"תחום המושב , " בפולין הקונגרסאית ובגליציה – ובייחוד בקרב הפועלים והעניים – אומצה בידי הקבוצות היהודיות הסוציאליסטיות כבר בשלב מוקדם . הגיוס הפוליטי של ההמון היה כמובן מטרה עיקרית לרובן המכריע של התנועות הסוציאליסטיות . הצמיחה המהירה של ספרות יידיש , יוקרתה הג = לה והולכת , ולבסוף העלאת הטענה שהיא היא השפה הלאומית של היהודים , בה"א הידיעה – כל אלה הן התפתחויות שחבו הרבה לעלייתו המקבילה של הסוציאליזם היהודי . נקודת המוצא : ( 1897-1875 ) ייסוד ה 58 נד ( 1897 ) היה אבן דרך חשובה בהתפתחות הסוציאליזם היהודי , אך למאורע הזה קדמה >? היסטוריה ארוכה . מ1875– ועד , 1890 בערך , הופיעו כמה פרסומים שקראו להקמת תנועה סוציאליסטית יהודית בקיסרות הרוסית – להשתתפות במסע המהפכני להפלת המשטר הצארי . באותה העת לא תורגם הרעיון למעשה , אך בשנות ה90– של המאה ה19– כבר אפשרה מציאות חדשה להניח את היסודות האידיאולוגיים והארגוניים , שעליהם הוקם ה 58 נד . בשנות ה70– וה80– של המאה ה19– שלטו בתנועה המהפכנית הרוסית תיאוריות פופוליסטיות " ) נארודניקיות (" של סוציאליזם , ועל כן היה אך הגיוני שמעת לעת תעלה השאלה מדוע לא יופנה חלק קטן מן המאמץ המושקע בגיוס מעמד האיכרים ברוסיה ובאוקראינה , בין היתר , לגיוסם של המוני הפועלים היהודיים . שכן האוכלוסייה היהודית הגדולה בעולם , בלי שום ספק , התרכזה בתחום המושב ובפולין הקונגרסאית ( יותר מחמישה מיליונים נפש בזמן מפקד התושבים של , ( 1897 וניכר היה מספר העמלים בקרבה . מדוע לא ייחשב המעמד היהודי הזה לחלק מן הנארוד , ה"עם , " שנועד , לפי התיאוריה הפופוליסטית , להוציא לפועל את המהפכה האנטי–צארית ולייסד חברה סוציאליסטית ? הראשון שהעלה את הסוגיה הזאת בפומבי היה אהרן שמואל ליברמן ( ר' ערך במדור זה , ( בשנים 1876-1875 בוו $ ! ד ! ( קדימה , ( עיתון בעריכתו של האידיאולוג המהפכני הרוסי הסוציאליזם היהודי במזרח אירופה ירש את רעיונות ההשכלה , אבל הוביל רעיונות אלה אל גבולותיהם הרדיקליים ביותר . בתמונה משנת : 1905 הפגנה של ה"בונד" בביילורוסיה בקריאה למלחמה נגד הקפיטליזם והעריצות ולמען ניצחון הפועלים
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|