|
|
Page:18
מעורבות יהודית בתנועות רדיקליות וסוציאליסטיות סוציאליזם יהודי והבו נד – ברוסיה ובפולין יונתן פרנקל " סוציאליזם יהודי" הוא מונח שקשה להגדירו באופן חד וברור , אך במובנו הכי רחב – והכי בנאלי – אפשר לראותו כמקיף את כל המפלגות , התנועות והארגונים שהצהירו כי הם גם סוציאליסטיים וגם יהודיים . במובן הזה מילא הסוציאליזם היהודי תפקיד מרכזי בחיי היהודים במזרח אירופה במשך כחמישים שנה : מ1897– ( שנת ייסוד ה 58 נד ) ועד , 1948 השנה שבה פירק המשטר הסובייטי באכזריות את הוועד היהודי האנטי–פאשיסטי שסימל את חיסול המוסדות הפוליטיים הקומוניסטיים היהודיים . לסוציאליזם היהודי , שנישא עם גלי ההגירה ההמונית ממזרח אירופה למערב , בייחוד לארצות הברית של אמריקה אבל גם לארץ–ישראל , נודעה השפעה מכרעת על ההיסטוריה היהודית המודרנית . באחת מגרסאותיו הציוניות , בדמותה של מפלגת פועלי ארץ–ישראל ( מפא"י , ( הוא נעשה לכוח הפוליטי הדומיננטי ביישוב ואחר כך במדינת ישראל למשך כארבעה עשורים , מאמצע שנות ה30– ועד , 1977 כלומר , הרבה אחרי שחדל להתקיים כתופעה בת קיימא במזרח אירופה עצמה . היה רק רגע אחד קצר , ועמוק בטראגיותו , שבו חברו כל המפלגות הסוציאליסטיות היהודיות והסכימו לאחד את משאביהן תחת מנהיגות מתואמת אחת ; הדבר היה בפולין בשלהי , 1942 זמן קצר לפני מרד גטו ורשה . בכל זמן אחר נחצו המפלגות בחריפות לאורך קווים אידיאולוגיים שונים : אנרכיסטים ופופוליסטים נגד מארקסיסטים ; ציונים ואנטיציונים ; טריטוריאליסטים מול המצדדים בארץ–ישראל ; מהפכנים נגד רפורמיסטים הדוגלים בדמוקרטיה פרלמנטרית ; פרו–קומוניסטים ואנטי–קומוניסטים . יחד עם זאת , על אף הפערים האידיאולוגיים שאי אפשר לגשר עליהם , שחצו בין המפלגות האלה , הן חלקו קווי אופי מסוימים שהיו המכנה המשותף הנמוך ביותר . כך , למשל , הועידו כולן תפקיד מרכזי במסגרת שליחותן הפוליטית לניתוח מתמשך של "הבעיה היהודית" ולחיפוש פתרונות לה . בעיסוקן בשאלה הנצחית של התנועה המהפכנית ברוסיה , "מה לעשות , " ? לא היתה למפלגות האלה ברירה אלא ליטול חלק בפולמוסים הממושכים , שעסקו , בין היתר , בעתיד היהודים . שהחליטו לעשות למען ארצם מה ש"אליאנס" עשתה למען צרפת והיתה בשל כך למעין "תחנת רישום של משרד החינוך הצרפתי , " כדברי אחד העיתונאים היהודיים בפריז . גם במישור הפנימי לא שפר חלקה של יהדות צרפת , שלא זו בלבד שאיבדה ב1870– את הקהילות החשובות של אלזאס ולורן , אלא גם התנסתה בטראומה קיומית קשה לנוכח התחזקותם של הזרמים האנטישמיים על רקע פרשת דרייפוס וספיחיה . כל התמורות האלה , שאליהן צריך להוסיף גם את עלייתה של יהדות אמריקה , הביאו את יהודי צרפת להתכנס בתוך עצמם . אבל בזמן שבמישור הפנימי היו הוגיהם מפתחים לקראת סוף המאה ה19– את ה"פראנקו איזראליזם" ( טיפוח יהדות ברוח צרפתית ) ולהבליט את זהותם הלאומית הצרפתית של היהודים על חשבון זהותם האתנית–היהודית , הרי במישור החיצוני השתדלו ארגוניה – ובראשם כי"ח – להיצמד אל מדיניות החוץ של ארצם . זאת גם במחיר של ויתור על השתדלות תקיפה יותר אצל ממשלתם למען קהילות מצוקה מסוימות , כיהודי רוסיה הצארית אכולת הפוגרומים . גורלם של אלה לא עניין את משרד החוץ הצרפתי , שחתר להידוק הקשרים עם ממשלתו של הצאר אלכסנדר השלישי . לפיכך ריכזה כי"ח , בין שתי מלחמות העולם , את מאמציה החינוכיים בקהילות ששכנו באזורי ההשפעה האימפריאלית הצרפתית בלבד – בצפון אפריקה ובארצות הלוואנט , ושם היא נטלה עליה את המשימה הנכבדה לחזק את זיקתן לצרפת ולתרבותה ולהכשיר את הדור הצעיר שלהן ברוח האמנסיפציה הצרפתית . חרף הסתייגותה מהציונות שמרה כי"ח על מוסדות החינוך שלה בארץ–ישראל ומעולם לא שקלה לסוגרם , גם בשיא המתח שבין מנהיגיה לבין ראשי התנועה הציונית . את עמדתה זו הסבירה גם על רקע זיקתם הדתית של יהודי צרפת לארץ וגם כביטוי לראשוניותם – מאז ימי הברון רוטשילד – בחידוש היישוב היהודי בארץ הקודש . מכל מקום , לאחר השואה ובעקבות הקמת מדינת ישראל , מיתנה כי"ח , עד לבלי הכר , את יחסה לציונות והשתדלה בכל מאודה לשוות אופי עברי–לאומי לחינוך היהודי שמוסדותיה המשיכו לספק לאלפי צעירים יהודיים בארצות האיסלאם עד לעלייתם לישראל .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|