|
|
Page:10
, 1848 כאשר למדו יהודים לחבר בין האינטרסים שלהם לבין הליברליות והתנועה לשחרור לאומי . לראשונה החלו באותה שנה יהודים לא מעטים , שהבולט בהם היה גבריאל ריסר , למלא תפקידים ציבוריים בפוליטיקה האזורית והארצית . רבים נבחרו לאספה הלאומית בפרנקפורט ולגופים אזוריים דומים , ופעלו בהם למען הלאומיות הגרמנית , הממשל החוקתי והשוויון האזרחי . בשנת 1849 שוב הפכו מגמות ריאקציוניות את הישגי היהודים , והתהליך הזה נמשך עד שנות ה60– של המאה ה , 19– שבהן זכו היהודים לבסוף לקידום ממשי . הקיסרות האוסטרוהונגרית החדשה , ואחריה הקונפדרציה הצפון גרמנית , חוקקו חוקי שוויון אזרחי ליהודים , ולאחר מכן הוציאה הקיסרות הגרמנית שזה עתה נוסדה את צו האמנסיפציה של . 1871 יתרה מזו , יהודים בהמוניהם נעשו לבני המעמד הבינוני , כלומר נוטים יותר לתמוך בצעדים כלכליים ליברליים ובפתיחת המשרות הציבוריות לבעלי כישורים מתאימים . פוליטיקאים יהודיים , שייצגו מפלגות של מרכז ליברלי או של שמאל–מרכז , נכנסו לאספות נבחרות במספרים גדולים יחסית . לודוויג במברגר , אדוארד לסקר וליאופולד זונמן , מו " ל העיתונות מפרנקפורט , היו מנהיגים ליברליים בפרלמנטים של הקונפדרציה הצפון גרמנית ושל הקיסרות . יתרה מזו , זונמן היה רק אחד מתוך כמה וכמה יהודים שייסדו את שעתידים להיות עיתונים ליברליים רבי השפעה , כגון Neue Freie Presse הווינאי , Berliner Tageblatt ו Frankfurter Zeitung– הגרמניים . לרוע המזל , התהפכה בשנות ה80– של המאה ה19– המגמה הליברלית בשתי הקיסרויות . ליברלים רבים נעשו לאומניים ואנטישמיים יותר , ובכך דחפו את היהודים בגרמניה אל השמאל , ובארצות הקיסרות ההאבסבורגית הם נאלצו להתחבר לאחת מן התנועות הלאומניות הלא ליברליות הרבות המתחרות ביניהן או להשלים עם בידוד גובר והולך . באוסטריה , למשל , הגבירה הלאומנות הגרמנית את עוינותם של ליברלים לא יהודיים כלפי יהודים , אשר נקלעו לעמדה מבודדת של הזדהות עם חוקת הקיסרות במקום עם לאומיות מסוימת . בגרמניה חדלו המפלגות הליברליות להציג לבחירה מועמדים יהודיים , ועד שנת 1890 כבר תמכו רוב היהודים במפלגה הסוציאלדמוקרטית , גם כשזו יצאה בבירור נגד האינטרסים של המעמד שאליו השתייכו . אחרי מלחמת העולם הראשונה היו היהודים אולי מתומכיה הנלהבים ביותר של רפובליקת ויימאר . הם נהרו בהמוניהם לשורות המפלגה הדמוקרטית הגרמנית ( DDP ) הרפובליקנית והתבלטו בקרב מעצבי המדיניות וההנהגה של המשטר . הוגו פרויס , למשל , ניסח את חוקת הרפובליקה , ואילו ואלטר רתנאו הופקד הן על תחום השיקום והן על משרד החוץ . ובזמן שרוב המעמד הבינוני הגרמני נעשה ריאקציונרי , שמרו יהודים אמונים לרפובליקה ודבקו באמונתם בגרמניה ליברלית עד הסוף ממש . יהודי בריטניה , והקהילות הקטנות בהרבה של איטליה ושל הדפס של ציור מן הדמיון על פי מואיז ( 1868 ) של ישיבת "הסנהדרין" של יהודי צרפת . יהודים בצרפת נטו להתלכד סביב הממשלה ולתמוך במרכיביה היותר ליברליים , אבל לא אימצו את האידיאולוגיה הרפובליקנית הצרפתית ולא את הסוציאליזם
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|