|
|
Page:376
בן–ארויה את המפלגה היוונית הסוציאליסטית , חדל קיומה של הפדרציה . העיתון הסוציאליסטי אוואנטי ( 1912 ) המשיך בכל אופן לצאת לאור עד . 1936 בדומה לעיתונים יהודיים של מפלגות אחרות , הוא היה מפרסם בהמשכים רומנים מתורגמים , מחזות ודיאלוגים סאטיריים המכוונים לאינדוקטרינציה של המצטרפים החדשים לקהל קוראיו . למטרה דומה הקימו גברים ונשים סוציאליסטים להקת תיאטרון שבה הציגו מחזות כהאחים קרמאזוב , הדיבוק וכדומה . הם היו מציגים לפני קהל רב באחד מארבעת אולמות התיאטרון של העיר , שכולם היו בבעלות יהודית . אוואנטי היה מפרסם לפעמים את מאמרי המערכת שלו בשלוש או ארבע משפות המקום , והוא מתח בהם ביקורת חריפה על מדיניותם של התורכים הצעירים , על הידרדרות הקפיטליזם האירופי ועל חוסר יעילותם של הדיפלומטים האירופיים בפתרון הבעיות הלאומיות הרציניות של אזור הבלקאן . הוא פרסם גם מאמרים על מצבו של מעמד הפועלים המקומי , וקרא להפגנות כגון זו הראשונה שאורגנה בנמל ב9– ביוני . 1909 ביום זה הפגינו בין 6 , 000 ל 8 , 000– פועלי תעשיית הסבון , פועלי דפוס , נגרים , סתתים , עובדי תעשיית הטבק ומסילות הברזל , יהודים , יוונים , בולגרים וארמנים . הפגנה דומה ארגנה המפלגה ביולי , 1909 כאשר החליטה הפדרציה לחוג , בנפרד מ " הוועדה לאחדות ו > דמה , " את יום השנה הראשון למהפכת התורכים הצעירים . אלה היו ההפגנות הגדולות והמרשימות ביותר שהתנהלו בעיר עד לאותו הזמן . שנים אחדות לאחר מכן הקל הניסיון שנרכש בהפגנות האלה את ייסודם של איגודים מקצועיים מעורבים , את הקמתן של שכונות מעורבות ואת שילובם של היהודים במדינת יוון . עם הסיפוח ליוון סיפוחה של סאלוניקי ליוון בשנת 1913 התקבל ברגשות מעורבים בקרב היהודים מכל המפלגות , כי היה עתיד לנתק את העיר מן העורף המקדוני הרחב , להביא לאיבוד חשיבותה כעיר סחר ראשית בבלקאן ולהפוך אותה לעיר גבול ביוון . וכיוון שתעמולת המדינות השכנות – בולגריה , סרביה ואוסטריה – שחמדו את סאלוניקי , ניסתה לזכות באהדת היהודים , נקטה הקהילה היהודית יוזמה משלה ופנתה למעצמות בהצעה להפוך את סאלוניקי לעיר בינלאומית . תחילה הוקדשה תשומת לב רבה לתוכנית זו , כי היא תאמה את האינטרסים גם של המעצמות הגדולות וגם של האימפריה האוסטרו–הונגרית . אבל בסופה של מלחמת הבלקאן השנייה הסכימו המעצמות לסיפוחה של סאלוניקי ליוון . ב1914– החליטה הקהילה היהודית לקבל בברכה את הריבונות היוונית והגישה לממשלת יוון תזכיר שבו תבעה ממנה לשמור על זכויותיה ועל זהותה התרבותית . ראוי לציין שכל תביעותיה , שכללו בין השאר את זכותם של יהודים לשמור את השבת , להשתמש בשחיטה כשרה ולקבל מכספי המדינה תמיכה בבתי הספר היהודיים , נענו זמנית . במסגרת מדינת יוון קיבלו יהודים את אותן זכויות האזרח שהיו לכל היוונים . החגיגות שאורגנו בעיר בנובמבר , 1918 לרגל יום השנה להצהרת בלפור , היו מן הגדולות שנערכו בקהילות יהודיות באירופה . העובדה שהקהילה היהודית שמרה על זהותה התרבותית וגם על שיווי משקלה החברתי והכלכלי בזמן שהעיר היתה נעשית והולכת יוונית מאשרת את האיכות היהודית המיוחדת במינה שלה . הדלקה הגדולה של שנת 1917 ובואם של 100 , 000 פליטים יווניים לעיר בשנת , 1923 בעקבות חילופי השטחים בין תורכיה ליוון , צמצמו את שיעורם של היהודים עד כדי 20 % מכלל תושבי העיר , והחלו שנות ירידתה של הקהילה היהודית . העיר איבדה את העורף הכלכלי שלה , ורבים מן היהודים העשירים עברו לאיסטנבול , כשהם מעבירים עמם את עסקיהם ואת קשריהם המסחריים . מעמדה הפוליטי של סאלוניקי החל להידרדר . בהיותה עיר ספר עדיין היתה לה חשיבות אסטרטגית . ראשי הממשל באתונה נעשו עוינים ליהודי סאלוניקי , שנראו להם אלמנט זר , לא–הלני , שכרוכות בו סכנות רבות . במרוצת שנות ה20– וה30– סבלה הקהילה משורה של צרות פוליטיות וכלכליות . חוקקו כמה חוקים אנטי–יהודיים , שבלטה בהם החלוקה המחודשת למחוזות בחירה , שהיתה מיועדת לגימוד כוחם האלקטורלי של היהודים . התרחבה ההטרדה הביורוקרטית והכלכלית של היהודים . הפליטים היווניים שהגיעו מהחלקים שהועברו לתורכיה היו בני תחרות לפועלים היהודיים של סאלוניקי והזינו את הלהבות של העיתונות האנטישמית המקומית . משנעשו למיעוט , היו היהודים מוכרחים כעת לעבוד בשבת וללמוד בבתי ספר יווניים . צעדי דיכוי אלה , שהקהילה היהודית התנגדה להם נמרצות , חיזקו את הזהות היהודית הנפרדת . בראשיתה של התקופה המשיכו יהודי סאלוניקי להיות פעילים ולהתקדם בכל התחומים . ברוב השכונות היהודיות היו בתי ספר , ולעתים קרובות ספרייה , בית כנסת ומרכז רפואי ומקווה . ועדות מיוחדות היו ממונות על הסדר והניקיון . כושר ארגוני זה מעיד על רמת המודרניזציה של חיי הקהילה . ואולם עד מהרה פקדו את הקהילה אירועים קשים ששינו את תמונת המצב . ביוני 1931 נעשה ביהודי סאלוניקי פוגרום מלא . כמעט כל הרובע היהודי עלה באש . המשטרה עמדה מן הצד ולא התערבה .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|