|
|
Page:371
סאלוניקי היהודית רנה מולכו סאלוניקי , שעם סיפוחה ליוון בראשית המאה ה20– הוחזר לה שמה העתיק תסאלוניקי , היא עיר מטרופולין בחצי–האי הבלקאני . בשל מעמדה האסטרטגי על "וייה אגנאטיה , " הדרך הרומית הגדולה שראשיתה ברומא וסופה בקונסטנטינופול , מאוחדים בה מערב ומזרח . יחד עם כך משמש נמלה של העיר מוצא עיקרי אל הים האגאי וממנו אל הים התיכון לעורף המקדוני . העיר נוסדה בשנת 315 לפסה"נ , ומאז ומתמיד ישבו בה יהודים . בתקופה העותמאנית , ובייחוד לאחר גירוש ספרד ב1492– כאשר כעשרים אלף יהודים ספרדיים התיישבו בסאלוניקי , ועד שנת 1919 היתה קהילתה היהודית הרביעית בגודלה בעולם ונקראה גם בפי לא יהודים בשם "ירושלים של הבלקאן . " בראשית המאה ה19– השתקפה שקיעתה של הקהילה היהודית בה במראה העיר כולה . לדברי הקונסול הצרפתי , היא היתה אז "צל של שגשוגה בעבר . " אחרי שנות ה50– של אותה מאה נעשתה סאלוניקי , מחמת חדירתן של המעצמות הגדולות למקדוניה , השינויים בסחר העולמי שבאו בעקבות מלחמת קרים ( 1855-1853 ) ומלחמת האזרחים האמריקנית , ( 1864 -1861 ) ל"מחסן של אירופה . " ההזדמנויות החדשות עודדו כמה ממנהיגי קהילת סאלוניקי לנצל את חידוש פני העיר ואת הרפורמות באימפריה העותמאנית גם לחידוש פני הקהילה . תהליך הארגון מחדש והמודרניזציה של הקהילה הספרדית הנודעת תרם לרנסאנס חברתי–כלכלי ותרבותי בעיר כולה ושוב אושש מעמדה של סאלוניקי כ"עיר ואם בישראל . " כמעט כל הנוסעים שביקרו בעיר במאה ה19– דיווחו כי המאפיין המרשים ביותר של העיר הרב–לאומית הזאת הוא ריבוים של התושבים היהודיים בה . אף כי המידע שהביאו מבקרים וגם זה שהתקבל ממפקדי אוכלוסין אינו מדויק , ניתן לומר כי מספר היהודים בעיר הגיע לכדי 55 % -50 % מכלל תושביה . החוקר הגרמני יעקב פיליפ פאלמראייר , המפורסם בעיקר בגין השקפותיו על האתנולוגיה של היוונים המודרניים , שביקר בסאלוניקי בשנת , 1842 הציע לשנות את שמה ל"שומרון . " ממפקד אוכלוסין שערכה האימפריה העותמאנית בשנים 1884-1882 עולה שהתגוררו בעיר 85 , 000 תושבים , שמהם 48 , 000 היו יהודים . במפקד האוכלוסין שערכה ממשלת יוון בשנת 1913 עדיין היו היהודים קבוצת התושבים הגדולה ביותר : מ 157 , 889– תושבי העיר 61 , 439 היו יהודים , 45 , 889 מוסלמים , ו 49 , 956– היו נוצרים יווניים–אורתודוקסים . בשנת 1919 דיווח העיתון היהודי ל'אינדפנדן כי 90 , 000 מ 170 , 000– תושבי העיר הם יהודים . את ייחודה של סאלוניקי ניתן להבין טוב יותר בהשוואתה ל31– הקהילות היהודיות שבערים יווניות אחרות . אף באחת מהן לא היו יותר מ 3 , 000-2 , 500– חברים . ויתרה מזאת , בערים עותמאניות חשובות כאיסטנבול או איזמיר לא הגיע שיעור היהודים מעולם ליותר מ . 10 % -5 % – מערכת מסילות הרכבת שבנה הברון הירש בשנים , 1891 -1880 אשר חיברה את סאלוניקי לאירופה ולאיסטנבול , ומערכת החשמליות שהוכנסה לעיר באותה עת והקלה את הקשר בין העיר לבין הנמל , זירזו מאוד את התפתחותה של העיר . נוסף על המספר הגדול של חבריה , היתה הקהילה היהודית מרוכזת בחלקים המועדפים של העיר . עד לדלקות הגדולות של 1890 ושל 1917 התפשטו רוב הרבעים היהודיים , יחד עם כמה מאלה של הנוצרים האורתודוקסים ושל המוסלמים , על פני כל מרכז העיר סאלוניקי וקו החוף שלה ומשם עד לקצה הצפוני–המזרחי . גודלו של חלק זה של העיר היה מוגבל והוא היה מיושב בצפיפות , אבל הוא היה גם המרכז המסחרי של העיר ובו היה הנמל , שבו מצאו את פרנסתם בעלי עסקים רבים , ובייחוד פועלים וסבלים . רחובות רבים , ומרביתם של 32 הרבעים שבהם התגוררו יהודים , נקראו בשמות יהודייםספרדיים של רבנים או בתי כנסת , ובהם חכם אשר , חכם מטלון , עץ חיים , אגודה ועוד . הרס חומותיה של סאלוניקי בשנת , 1866 ובמיוחד הדלקות הגדולות של 1890 ושל , 1917 הביאו להרס המרכז המסחרי וכפו על היהודים להתפזר בכל חלקי העיר . השינוי הדרמתי הזה העניק ממד חדש לאופי היהודי של סאלוניקי ותרם למודרניזציה שלה . הפעלתן של החשמליות בשנת 1891 הקלה את התחבורה במרכז המסחרי של העיר ובאזור הנמל . בצד ייסודן של שכונות מגורים חדשות הביא ייסודם של מפעלי תעשייה בפרברים , בידי בעלי הון יהודיים , מיוחד : השינוי שהביא לדו תרבותיות , הכוח העצום של העיר ( הבירה הפיננסית והמסחרית של אמריקה , ( הזרם הלא פוסק של תושבים חדשים ( אם לא מחוץ לארץ , הרי מתוך הארץ עצמה , ( ובעקבות זאת ההפריה ההדדית הלא פוסקת . והגורם שהיה אולי המכריע ביותר להבנתם של יהודי ניו יורק – המאסה הקריטית שלהם . יהודי ניו יורק היו חופשיים ליצור קהילה תרבותית , בעצם יותר מאחת , ולחוש ביטחון בעוצמת מספרם ובחברה הפתוחה המבוססת על המודרנה והחילון .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|