sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:367

נזכרים בהתרגשות שעוררה בהם הבימה הזעירה היידישית ; אחרים טענו כי קיימת קרבה נפשית בין יהודים לבין מוזיקת הבלוז והג'אז , הנובעת מנימות ים תיכוניות וליטורגיות יהודיות השזורות בה ( . גורמים חברתיים–כלכליים מתקרבים יותר למתן תשובה לשאלה זו . תחום הבידור דורש כישורים אישיים : ההצלחה הכלכלית היתה המבחן . יתר על כן , ביצועי האמנות הפופולרית לא דרשו בהכרח לימוד פורמלי . עולם הבידור נראה לשאפתנים ולמוכשרים כשביל המהיר להצלחה . אירווינג ברלין הוא דוגמה מדהימה . תוצא זה של הרובע המזרחי התחתון של מנהאטן , בן למשפחה בעלת שישה ילדים , מחברם הפורה ביותר של שירים פופולריים , לא ידע את כתב התווים . ברלין קלט את תערובת הסגנונות המוזיקליים שהיו הביטוי הפופולרי ששאב את השראתו מן הראגטיים , הבלוז והזמר העממי . שניים מן האהובים ביותר בשירים הפופולריים האמריקניים היו משלו : "חג מולד לבן" ו"אלוהים ברך את אמריקה . " אחד מהם חובר בסגנון הנינוח האמריקני הישן והאחר כהמנון פטריוטי . בשנות ה , 20– כאשר הג'אז , היצירה האפרו–אמריקנית הגדולה , היה באופנה , היה ג'ורג' גרשווין , עוד אחד מבוגרי הרובע המזרחי , למייצגו הלבן הנודע ביותר . במחזמרים שלו ובמוזיקה הרצינית – הרפסודיה בנוסח בלוז , ( 1924 ) הקרויה בעברית לפעמים גם "רפסודיה בכחול , " היתה יצירה שהיא ציון דרך – הוא הקנה מעמד בינלאומי לשפה המיוחדת של הג'אז . יצירתו הידועה ביותר , גם היא ציון דרך בתולדות המוזיקה האמריקנית , היתה האופרה העממית פורגי ובס , ( 1935 ) על אודות חיי הכפריים השחורים בדרום . ( האם העתיק גרשווין את השטעטל לאיי החוף של דרום קרוליינה ואכלס אותם בשחורים (? ראשית תהילתו של אהרון קופלנד , מחשובי המלחינים של המוזיקה הקלאסית , באה מן המוזיקה המבוססת על נעימות עם אמריקניות של מערב אמריקה , שחיבר לבאלטים " בילי הנער" ( 1938 ) ו"רודיאו" . ( 1942 ) יהודים מן הדור השני , שנמשכו כבחבלי קסם לברודוויי ולאולמות המחזמר , חיברו מוזיקה כאילו היו אמריקנים אותנטיים . ( אבל דרושה כאן אזהרה חשובה . בבימה הזעירה ובקברטים היו להקות שלמות של בדרנים יהודיים – אדי קנטור , אל ג'ולסון , פאני ברייס וסופי טאקר – שעשו פארודיות על היהודי הסטריאוטיפי , המדבר אנגלית במבטא יידי , והרבו במחוות גוף מוגזמות להשגת אפקטים מצחיקים ( . בולטותם של יהודים בעולם הבידור ובמימונו והנהלתו מעידה , שחרף התערותם התרבותית , וככל שהתוצר שלהם היה אמריקני , עצם מספרם הגדול והניסיון שחלקו במשותף כשגדלו כיהודים הובאו על ידיהם אל "עסקי השעשועים" ועמם הניחוח המיוחד של התרבות האתנית של יהודי ניו יורק . מחול ואמנויות פלסטיות שני תחומים אחרים של הביטוי האמנותי מאירים באור נוסף את התופעה הזאת . מאותו דור של צעירים יהודיים שנקהלו בהמוניהם אל ברודוויי , נכנסו המוני צעירים וצעירות לעולמות המחול והאמנויות הפלסטיות . בשני המקרים הם קיבלו את ראשית חינוכם הבימתי והאמנותי בשכונות של מהגרים . תפקידם של יהודי "מעלה העיר , " תושבי הרבעים המבוססים שלה , ראוי לציון מכמה היבטים . הם היו צאצאיהם של מהגרי דורות קודמים שבאו מהארצות הדוברות גרמנית של מרכז אירופה במחצית המאה ה . 19– יהודים עשירים אלה , שכבר היו מעורים היטב בתרבות המקום , הוציאו מקרבם כמה דמויות בולטות שמילאו תפקידים חשובים בחיים הכלכליים והאזרחיים . הם היו להוטים להידמות לפרופיל של הלא–יהודים השווים להם במעמדם , הם היו פעילים בחתירה לרפורמות פוליטיות , בפילנתרופיה ובהענקת תמיכה לאמנויות . כיהודים הקנו עדיפות לאמריקניזציה של המהגרים החדשים ותמכו בפעולות סעד ובהקמת מוסדות תרבות ברובעי המהגרים . שני מוסדות כאלה , ה Educational Alliance– ( אגודת החינוך ) וה Henry Street Settlement House– ( בית שכונת רחוב הנרי , ( שמוקמו בלבו של הרובע המזרחי התחתון , הם דוגמה לדרך שבה דאגו לצרכים הקהילתיים של היהודים . ביד נדיבה , אך תקיפה , סיפקו להם נכבדי מעלה העיר את התמיכה הכספית וקבעו את מדיניותם המוסדית . אגודת החינוך סיפקה את השירותים שנדרשו להתאקלמותם של המהגרים ול"קידומם" – שיעורי אנגלית לילדים ולמבוגרים , כיתות מכינה ללימודי אזרחות , חוג דרמתי ותזמורת נוער וגם סדרות של הרצאות וקונצרטים . בשנת 1917 החיה המוסד את כיתות האמנות שלו והפך אותן למה שנודע לאחר מכן בשם "בית הספר לאמנות של האליאנס" שעם בוגריו ומוריו נמנים אמנים חשובים : ג'ו דייווידסון , אברהם וולקוביץ , ' חיים גרוס , מוזס ואייזיק סוייר ( אח שלישי , רפאל , למד באקדמיה הלאומית לעיצוב , ( בן שאהן ומארק רותקו . הצלחה באמצעות האמנות הבטיחה מסלול אחר אל זרם התרבות המרכזי . היו שהרחיקו עצמם מהעבר האתני שלהם , אבל המשיכו בכל זאת לצייר יהודים אורתודוקסיים מתוך הזדהות עמוקה והשתמשו בדימויים תנ"כיים ובציטטות מן המקרא . היו שיצרו למשך זמן מה קשרים עם ה"יונגע" ועם ביטאונם , ואיירו יצירות של סופרי יידיש . בשנת , 1930 בזמן קיומה של "החזית העממית , " נמשכו אמנים אלה לארגונים של תרבות היידיש מיסודה של המפלגה הקומוניסטית . אבל בעיקרו של דבר הם ראו בעצמם אינטרנציונליסטים והומניסטים , ורובם דחו או עקפו את רעיון

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help