|
|
Page:348
של הסופר א"ש פרידברג , ספר יסוד בספרות הנוער והקורא הפופולרי העברי במשך עשרות שנים . ( בוורשה פעלו מאות בתי דפוס עבריים , והופיעו עיתונים , כתבי עת , ספרי לימוד ושאר פרסומים , שהיו הרוב המכריע של הפרסומים בעברית בתקופה הנדונה . תעשייה זו משכה אל העיר מאות משכילים עבריים , שמצאו בה את פרנסתם בכתיבה , בעריכה , בתרגום ובשאר מלאכות שהמו"לות והעיתונאות נזקקות להן . בין המשכילים הללו היו עשרות סופרים עבריים . ניתן לומר שכמעט כל הסופרים העבריים של אותה התקופה " עברו" דרך ורשה . בין ששהו בה שנים רבות ובין שבילו בה תקופה קצרה , חותמה , שנתכנה לימים "נוסח ורשה" ( לעומת " נוסח אודסה" הידוע , ( נטבע בהם . כדרכם של מושגי נוסח מעין אלה , גם המושג "נוסח ורשה" או "נוסח פולין" אינו ניתן להגדרה ברורה . אפשר לציין את תכונותיו – ובעיקר "לעומת" התכונות שנחשבו למציינות הנוסח המנוגד של אודסה : חופשיות ונסיינות לעומת קלאסיציזם מחמיר ; פתיחות צורנית לעומת התביעה לצורניות "מפוסלת ; " הטלת הדגש ברגש ובחיים הנפשיים הסוערים לעומת הטלת הדגש בתיאור ובזיקה המימטית למציאות ; שימוש בעברית מודרנית באורח יחסי לעומת הסגנון העברי ה"סינתטי" רווי המקורות ( בעיקר מספרות חז"ל ) שנחשב לקובע הנורמה באודסה ; זיקה להגות לאומית מרדנית ומודרנית ( מ"י ברדיצ'בסקי ) לעומת הזיקה האודסאית לחשיבה הציונית הפוזיטיביסטית של אחד העם . מובן שכל המאפיינים הללו מתאימים רק באורח גס ביותר ( ולעתים אף מטעה ) למציאות הספרותית הססגונית שהתפתחה הן באודסה והן בוורשה . הפריחה הזאת הגיעה לשיאה בעשור הראשון של המאה ה . 20– בבת אחת לא רק התחדשו והסתעפו כאן בעשור הזה המפעל הספרותי המו"לי העברי וכן העיתונות , שנפחה גדל ונושאיה התגוונו ( הופיעו כאן עיתונים כגון הצופה והבוקר ; שבועונים ומאספים ספרותיים כגון הדור ורשפים שבעריכת דוד פרישמן ופישל לחובר ; מערכת השילוח , מבצרה של האחדהעמיות האודסאית , הועתקה לכאן , והביאה עמה לשנה את ח"נ ביאליק כעורך מדור ה ; לטריסטיקה של הירחון , ( אלא גם הוקמו מפעלי חינוך עבריים ואגודות ציוניות עבריות חדשות , שפעלו כבר ברוח הציונות ההרצלית והבתר–הרצלית . פעל כאן , למשל , המורה והמשורר שמואל לייב גורדון , שהקים בשנת 1901 בית ספר מודרני לבנים שבו היתה שפת הלימוד עברית , הוציא לאור שבועון ספרותי לילדים ולנוער ( עולם קטן ) והחל במפעל פירוש התנ"ך לתלמיד חניך התרבות העברית המודרנית . בשנת 1909 הקים יחיאל הלפרין את גן הילדים העברי הראשון , ואחריו החרה החזיק המחנך יצחק אלתרמן , שהקים גם הוא גן כזה ( ב . ( 1910– בגנים האלה התחנכו ילדי העסקנים העבריים והציוניים , כגון ילדיו של יצחק גרינבוים , וכן ילדי המחנכים עצמם – אוריאל הלפרין ( לימים המשורר יונתן רטוש ) ונונק'ה אלתרמן , לימים נתן הידוע . בצד הפעילות שבגנים ניתנו כאן "קורסים פרבליים" ( מעין סמינריונים לגננות , על שמו של פרידריך וילהלם פרבל , תיאורטיקן של החינוך בגיל גן הילדים , ( שבהם הרצו בעברית טובי הסופרים . בקורסים למדו צעירות יהודיות דוברות עברית , שהגיעו בעיקר מליטא ומאוקראינה , כגון המשוררת ( היידית ) קדיה מולודובסקי וחנה רובינא . זו האחרונה פגשה כאן את שוחר התיאטרון והבימאי בנימין צמח ואת השחקן מנחם גנסין , אחיו של הסופר אורי ניסן גנסין , שבא מארץ–ישראל לפקוד את אחיו החולה , שהשתכן בבית יצחק אלתרמן . בעוד שנים אחדות יקימו השלושה במוסקבה של ימי מלחמת העולם את "הבימה . " אך רובינא וכן שחקנים אחרים גילו את כישרונם כבר בוורשה , בימים שלפני מלחמת העולם , בהצגות חובבים ( התיאטרון היידי המקצועי בהנהגתה של אסתר רחל קמינסקי כבר פעל במלוא בן אביגדור ( א"ל שלקוביץ , ( סופר ומו"ל מהפכני שהתניע בשנות ה90- של המאה ה19- את "המהלך החדש" הריאליסטי בספרות העברית באמצעות "ספרי כיס" והיה המו"ל העיקרי של מיטב הסופרים העברים בני הזמן
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|