|
|
Page:347
בתחומים רבים . הזעיר בורגנות היהודית והפרולטריון ( במובן הרחב של המושג : בעלי מלאכה , נהגי מרכבות , סבלים , פועלי חרושת ) היו אוכלוסייה מסורתית , שדיברה יידיש "ורשאית , " שלחה את ילדיה לחדרים מן הסוג המסורתי הישן והתפצלה ברובה בין קבוצות חסידיות ( שמקורן היה בעיקר במהגרים ממחוזות פולין ) ל"מתנגדים" ( המהגרים ה"ליטאיים . ( " גודלה של האוכלוסייה הזאת הוא שקבע לחלקים מן העיר אופי יהודי מובהק . בראשית המאה ה20– היתה ורשה המקום המובהק בעולם ( לצד ה"איסט סייד" הניו יורקי ) שבו היה אפשר לחוש בקיומו של עם יהודי גדול : רחובות הומים ; אלפי עסקים זעירים שהיו פתוחים עד לשעות הלילה המאוחרות ; שווקים יהודיים של חפצים חדשים ומשומשים ; אלפי בתי חרושת קטנים ובתי מלאכה , שבהם נוצרו מלבושים , כלי בית , מוצרי חרושת ברזל וחרושת עץ ; חצרות מרובעות גדולות , שהבית המקיף אותן היה מיושב כולו יהודים ומכל עשרות מרתפיו החשוכים בקעו קולות עבודה ומלאכה , שאון מכונות תפירה , הלמות פטישים , זמזום מכונות נסירה וגליפה ; עולם תחתון יהודי בעל צביון ולשון משל עצמו ; סחר זנות מפותח . בתוך האוכלוסייה היהודית הגדולה הזאת מצאה לה התרבות העברית החדשה בסיס צר למדי . מבחינה היסטורית היו שורשיה של התרבות הזאת נעוצים בקרקע הבורגנות היהודית הבינונית והזעירה , במידה שהללו החלו לחרוג מן העולם המסורתי ולשחר אחר תרבות מודרנית , אך לא הגיעו לתחומה של ההתבוללות . החוג הזה בקרב קהילת ורשה לא היה בעל היקף ניכר . הוא נלחץ ונמחץ בין האוכלוסייה העממית המסורתית הגדולה לבין ה"אריסטוקרטיה" המתבוללת . לא מקרה הוא שמכל העסקנים ואנשי התרבות העבריים שפעלו בוורשה רק אחד ( יצחק גרינבוים ) נולד בה . כל השאר היגרו אליה , ועל הרוב גם לא בילו בה את כל חייהם . חולשה זו של אחיזת התרבות העברית בלטה לעומת כוחן ושורשיותן של התרבות המסורתית , ובייחוד החסידית , מצד אחד , ושל תרבות יידיש המודרנית מצד אחר . זו האחרונה צמחה גם היא בזכות המהגרים שהגיעו לוורשה מפולין , מליטא ומאוקראינה , אך היא יכלה לפנות בה הן אל האוכלוסייה החרדית המתפקרת והן אל הפרולטריון , שתנועות יהודיות לאומיות כמו ה"בונד" האנטיציוני גייסו מבין רבבות חבריו חסידים נאמנים לתרבות יידיש סוציאליסטית מודרנית . הציונות והתרבות העברית הסתמכו על חוג מצומצם , שגם הלך ונחלש במשך הזמן משום שסביבתה היהודית של ורשה ושל פולין בכללה לא היתה קרובה אל הלשון ואל מסורות התרבות העבריות כפי שהיתה קרובה אליהן , למשל , הסביבה היהודית הליטאית . הדים של ההשכלה העברית הגרמנית הגיעו לוורשה כבר בסוף המאה ה18– ובראשית המאה ה , 19– אך לפעילות תרבותית משל עצמה בתחום הזה לא הגיעה הקהילה אלא משנות ה60– של המאה ה19– בזכותו של דור ראשון של מהגרים אינטלקטואלים . בראש בני הדור הזה עמד המשכיל , האסטרונום והפופולריזטור של מדעי הטבע בעברית חיים זליג סלונימסקי ( חז"ס , ( שפרסם כאן את ספריו הפופולריים ( תולדות השמים , ( ויסד ב1862– את השבועון המשכילי הצפירה , שהקצה מקום נרחב לפופולריזציה של מדעי הטבע . הופעת הצפירה נפסקה והתחדשה , וכתב העת זכה לתנופה רבה החל בסוף שנות ה , 70– שעה שהדמות העיקרית שפעלה בו היתה דמותו של נחום סוקולוב , סופר והוגה דעות לאומי ציוני , עיתונאי מחונן ודמות מופת של היהודי הפולני העברי המודרני שנעשה לאיש העולם התרבותי והמדיני הגדול ( באחרית ימיו היה נשיא ההסתדרות הציונית העולמית . ( סוקולוב הקטין בהדרגה את הזיקה של הצפירה למדע הפופולרי ונתן לו אופי עיתונאיפובליציסטי–חברתי וספרותי . ב1886– נהפך השבועון לעיתון יומי , והוא נעשה עד מהרה לעיתון העברי הבולט של התקופה . הצפירה התמיד בקיומו עד שקמל ודעך בעשורים שבין שתי מלחמות העולם , בעת שהמרכז העברי הוורשאי כולו היה מתחסל והולך . סוקולוב פרסם בשנות ה80– של המאה ה19– ובראשית המאה ה20– אוספים ספרותיים ענקיים ( האסיף , ספר השנה . ( לצדם הופיעו גם אוספים אחרים , כגון כנסת ישראל בעריכת שאול פנחס רבינוביץ' ( שפ"ר , ( שהיה , כמו סוקולוב , מראשי הפעילים בשלוחות השונות של תנועת חיבת ציון בוורשה , שנוסדו ופעלו בשנות ה80– וה90– ( כגון חוג "שארית ישראל" בהנהגתם של שפ"ר וישראל יסינובסקי . ( פעולתם הספרותית–העיתונאית של סוקולוב ושפ"ר היתה רק "קצה הקרחון" של הפעילות הספרותית והמו"לית העברית בוורשה שמשנות ה80– של המאה ה19– ועד ערב מלחמת העולם הראשונה . כאן פעלו הוצאות הספרים העבריות העיקריות של התקופה . בזמן שהוצאת הספרים של העסקן הציוני אליהו זאב לוין–אפשטיין ( מייסד אגודת "נחלה , " שהקימה את רחובות ) הפיצה בעיקר ספרי קודש , הרי הסופר והמו"ל המהפכני א"ל בן–אביגדור ( שלקוביץ ) התניע בראשית שנות ה90– את "המהלך החדש" הריאליסטי בסיפורת העברית ( באמצעות סדרת "ספרי אגורה" שלו , "ספרי כיס" במחיר מוזל ; תופעה שהיתה בחיתוליה בכלל המרחב של המו"לות האירופית בת הזמן , ( ואילו מסוף שנות ה90– ובראשית המאה ה20– היה הוא המו"ל העיקרי של מיטב הסופרים העבריים בני הזמן – ביאליק , טשרניחובסקי , מ"י ברדיצ'בסקי , י"ח ברנר , א"נ גנסין , ג' שופמן , זלמן שניאור ורבים אחרים . הוצאת "אחיאסף , " מיסודו של איל התה היהודי ויסוצקי , פעלה ברוחו של אחד העם ופרסמה ספרים בעלי אופי עיוני או יהודי–היסטורי ( היא שהוציאה לאור , למשל , את סדרת הזיכרונות לבית דוד בעיבודו
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|