sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:347

בתחומים רבים . הזעיר בורגנות היהודית והפרולטריון ( במובן הרחב של המושג : בעלי מלאכה , נהגי מרכבות , סבלים , פועלי חרושת ) היו אוכלוסייה מסורתית , שדיברה יידיש "ורשאית , " שלחה את ילדיה לחדרים מן הסוג המסורתי הישן והתפצלה ברובה בין קבוצות חסידיות ( שמקורן היה בעיקר במהגרים ממחוזות פולין ) ל"מתנגדים" ( המהגרים ה"ליטאיים . ( " גודלה של האוכלוסייה הזאת הוא שקבע לחלקים מן העיר אופי יהודי מובהק . בראשית המאה ה20– היתה ורשה המקום המובהק בעולם ( לצד ה"איסט סייד" הניו יורקי ) שבו היה אפשר לחוש בקיומו של עם יהודי גדול : רחובות הומים ; אלפי עסקים זעירים שהיו פתוחים עד לשעות הלילה המאוחרות ; שווקים יהודיים של חפצים חדשים ומשומשים ; אלפי בתי חרושת קטנים ובתי מלאכה , שבהם נוצרו מלבושים , כלי בית , מוצרי חרושת ברזל וחרושת עץ ; חצרות מרובעות גדולות , שהבית המקיף אותן היה מיושב כולו יהודים ומכל עשרות מרתפיו החשוכים בקעו קולות עבודה ומלאכה , שאון מכונות תפירה , הלמות פטישים , זמזום מכונות נסירה וגליפה ; עולם תחתון יהודי בעל צביון ולשון משל עצמו ; סחר זנות מפותח . בתוך האוכלוסייה היהודית הגדולה הזאת מצאה לה התרבות העברית החדשה בסיס צר למדי . מבחינה היסטורית היו שורשיה של התרבות הזאת נעוצים בקרקע הבורגנות היהודית הבינונית והזעירה , במידה שהללו החלו לחרוג מן העולם המסורתי ולשחר אחר תרבות מודרנית , אך לא הגיעו לתחומה של ההתבוללות . החוג הזה בקרב קהילת ורשה לא היה בעל היקף ניכר . הוא נלחץ ונמחץ בין האוכלוסייה העממית המסורתית הגדולה לבין ה"אריסטוקרטיה" המתבוללת . לא מקרה הוא שמכל העסקנים ואנשי התרבות העבריים שפעלו בוורשה רק אחד ( יצחק גרינבוים ) נולד בה . כל השאר היגרו אליה , ועל הרוב גם לא בילו בה את כל חייהם . חולשה זו של אחיזת התרבות העברית בלטה לעומת כוחן ושורשיותן של התרבות המסורתית , ובייחוד החסידית , מצד אחד , ושל תרבות יידיש המודרנית מצד אחר . זו האחרונה צמחה גם היא בזכות המהגרים שהגיעו לוורשה מפולין , מליטא ומאוקראינה , אך היא יכלה לפנות בה הן אל האוכלוסייה החרדית המתפקרת והן אל הפרולטריון , שתנועות יהודיות לאומיות כמו ה"בונד" האנטיציוני גייסו מבין רבבות חבריו חסידים נאמנים לתרבות יידיש סוציאליסטית מודרנית . הציונות והתרבות העברית הסתמכו על חוג מצומצם , שגם הלך ונחלש במשך הזמן משום שסביבתה היהודית של ורשה ושל פולין בכללה לא היתה קרובה אל הלשון ואל מסורות התרבות העבריות כפי שהיתה קרובה אליהן , למשל , הסביבה היהודית הליטאית . הדים של ההשכלה העברית הגרמנית הגיעו לוורשה כבר בסוף המאה ה18– ובראשית המאה ה , 19– אך לפעילות תרבותית משל עצמה בתחום הזה לא הגיעה הקהילה אלא משנות ה60– של המאה ה19– בזכותו של דור ראשון של מהגרים אינטלקטואלים . בראש בני הדור הזה עמד המשכיל , האסטרונום והפופולריזטור של מדעי הטבע בעברית חיים זליג סלונימסקי ( חז"ס , ( שפרסם כאן את ספריו הפופולריים ( תולדות השמים , ( ויסד ב1862– את השבועון המשכילי הצפירה , שהקצה מקום נרחב לפופולריזציה של מדעי הטבע . הופעת הצפירה נפסקה והתחדשה , וכתב העת זכה לתנופה רבה החל בסוף שנות ה , 70– שעה שהדמות העיקרית שפעלה בו היתה דמותו של נחום סוקולוב , סופר והוגה דעות לאומי ציוני , עיתונאי מחונן ודמות מופת של היהודי הפולני העברי המודרני שנעשה לאיש העולם התרבותי והמדיני הגדול ( באחרית ימיו היה נשיא ההסתדרות הציונית העולמית . ( סוקולוב הקטין בהדרגה את הזיקה של הצפירה למדע הפופולרי ונתן לו אופי עיתונאיפובליציסטי–חברתי וספרותי . ב1886– נהפך השבועון לעיתון יומי , והוא נעשה עד מהרה לעיתון העברי הבולט של התקופה . הצפירה התמיד בקיומו עד שקמל ודעך בעשורים שבין שתי מלחמות העולם , בעת שהמרכז העברי הוורשאי כולו היה מתחסל והולך . סוקולוב פרסם בשנות ה80– של המאה ה19– ובראשית המאה ה20– אוספים ספרותיים ענקיים ( האסיף , ספר השנה . ( לצדם הופיעו גם אוספים אחרים , כגון כנסת ישראל בעריכת שאול פנחס רבינוביץ' ( שפ"ר , ( שהיה , כמו סוקולוב , מראשי הפעילים בשלוחות השונות של תנועת חיבת ציון בוורשה , שנוסדו ופעלו בשנות ה80– וה90– ( כגון חוג "שארית ישראל" בהנהגתם של שפ"ר וישראל יסינובסקי . ( פעולתם הספרותית–העיתונאית של סוקולוב ושפ"ר היתה רק "קצה הקרחון" של הפעילות הספרותית והמו"לית העברית בוורשה שמשנות ה80– של המאה ה19– ועד ערב מלחמת העולם הראשונה . כאן פעלו הוצאות הספרים העבריות העיקריות של התקופה . בזמן שהוצאת הספרים של העסקן הציוני אליהו זאב לוין–אפשטיין ( מייסד אגודת "נחלה , " שהקימה את רחובות ) הפיצה בעיקר ספרי קודש , הרי הסופר והמו"ל המהפכני א"ל בן–אביגדור ( שלקוביץ ) התניע בראשית שנות ה90– את "המהלך החדש" הריאליסטי בסיפורת העברית ( באמצעות סדרת "ספרי אגורה" שלו , "ספרי כיס" במחיר מוזל ; תופעה שהיתה בחיתוליה בכלל המרחב של המו"לות האירופית בת הזמן , ( ואילו מסוף שנות ה90– ובראשית המאה ה20– היה הוא המו"ל העיקרי של מיטב הסופרים העבריים בני הזמן – ביאליק , טשרניחובסקי , מ"י ברדיצ'בסקי , י"ח ברנר , א"נ גנסין , ג' שופמן , זלמן שניאור ורבים אחרים . הוצאת "אחיאסף , " מיסודו של איל התה היהודי ויסוצקי , פעלה ברוחו של אחד העם ופרסמה ספרים בעלי אופי עיוני או יהודי–היסטורי ( היא שהוציאה לאור , למשל , את סדרת הזיכרונות לבית דוד בעיבודו

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help