|
|
Page:344
הזאת חי בשבע עשרה שנותיו האחרונות הוגה הדעות והרומניסטן העברי המרכזי בשעתו פרץ סמולנסקין , ובה ערך ופרסם את י"ב כרכי השחר , ( 1884-1868 ) הירחון הספרותי העברי החשוב ביותר במחצית השנייה של המאה ה . 19– בירחון הזה , שיש הקוראים על שמו תקופה בתולדות הספרות העברית , נעשתה עבודה אמנותית והגותית רבת היקף , שהיתה בין הגורמים שאפשרו את התמורה שהתחוללה בהתפתחותן של התרבות והספרות העבריות : מהשכלה ללאומיות . היה קשר בין תוכנה של עבודה זו לרקע הווינאי של כתב העת החשוב , שכן בווינה בא לידי מיצוי הדיון הסוער בבעיית המיעוטים הלאומיים וזכויותיהם במסגרת הקיסרות רבת הלאומים ; ולא במקרה פרחה דווקא כאן , כשני עשורים לאחר מכן , הציונות המדינית של תיאודור הרצל . אבל , לאמיתו של דבר , היתה וינה מרכז עברי מודרני חשוב הרבה לפני שהשתקע בה סמולנסקין ויסד את השחר . לכאן הועתק מוקדה של הפעילות התרבותית והספרותית העברית מיסודה של תנועת ההשכלה לאחר שהתנתקה מן המקומות שבהם הופיעה לראשונה בשלהי המאה ה18– ובראשית המאה ה19– ( פרוסיה המזרחית , ברלין , אמסטרדם . ( במשך חמישים שנה ויותר ( משנות ה20– של המאה ה19– ועד לשנות ה70– ואף לאחריהן ) התבצע כאן עיקר המפעל המו"לי העברי המודרני , שקדם לתקופות של "חיבת ציון" ושל "התחייה" העברית הציונית של מפנה המאה ה . 19– זה אחר זה הופיעו כאן כתבי העת הספרותיים והפובליציסטיים החשובים ביותר של הזמן , שהשחר היה רק האחרון שבהם . קדמו לו ביכורי העתים ( 1831-1820 ) מיסודו של שלום הכהן ; כרם חמד ( 1843 -1833 ) מיסודו של ש"ל גולדנברג ; כוכבי יצחק ( 1869-1845 ) מיסודו של מנדל שטרן ; ואוצר נחמד ( 1863-1856 ) בעריכת יצחק בלומנפלד . מלבד כתבי עת מתמידים בהופעתם ומרבי כרכים אלה ראו אור בווינה , בתקופה הנדונה , לפחות עשרה כתבי עת עבריים נוספים שלא האריכו ימים , אך היו בהם שהשפעתם וחשיבותם לא נתבטלו מחמת קוצר ימיהם , כגון המביט – המביט לישראל , שבועון ספרותי עברי ראשון , שפרץ סמולנסקין ניסה ( בשנת ( 1878 להוציאו לאור לצד השחר , והחשוב שבכולם , האמת ( 1877 ) שבעריכתו של א"ש ליברמן , כתב העת הסוציאליסטי העברי הראשון . לצד כתבי העת הופיעו בווינה עשרות רבות של ספרים עבריים , שהשפעתם וחשיבותם ההיסטורית בקידום התרבות העברית החדשה אינן מוטלות בספק . נזכיר את מקצתם : מליצת ישורון ( מן החשובים שבספרי הפואטיקה והרטוריקה העבריים של תקופת ההשכלה ) ומחקרי ארץ ( הלקסיקון הגיאוגרפי הראשון לספרי המקרא , ( ששניהם פרי עטו של המשורר שלמה לויזון ;( 1819 , 1816 ) האפוס המקראי ניר דוד מאת שלום הכהן ;( 1834 ) גזע ישי ( עיבוד עברי של עתליה של ראסין ) מאת מאיר לטריס ;( 1835 ) תופש כינור ועוגב ( שיריו המכונסים של לטריס , ;( 1860 בן אבויה ( העיבוד העברי הידוע של החלק הראשון של פאוסט מאת גתה ; אף הוא פרי עטו של לטריס , ;( 1865 הרומנים וספרי ההגות של סמולנסקין , שנדפסו בהמשכים בהשחר ; ודור דור ודורשיו ( תולדות התורה שבעל פה מקדמותה ועד גלות ספרד בחמישה כרכים , שהראשונים שבהם ראו אור בווינה , ( 1891-1871 מאת אייזיק הירש וייס . את הספר המונומנטלי הזה ציין אחד העם כאחד משני הספרים החשובים היחידים שיצרה הספרות העברית במאה ה19– ( האחר היה מורה נבוכי הזמן מאת נחמן קרוכמאל . ( את > צ F ; ותנופתה של פעילות מו"לית עברית זו בווינה ניתן להסביר על פי כמה טעמים . גם לפני חלוקות מלכות פולין בעשורים האחרונים של המאה ה18– התקיימו בתחומי הקיסרות ההאבסבורגית ( בווינה , במוראביה ובהונגריה ) קהילות יהודיות גדולות ועתירות פעילות תרבותית מסורתית וקדם משכילית . עם סיפוחה של גליציה לקיסרות , אחרי ביתורה של פולין , גדלה עד מאוד בכמות ובאיכות תרבותית היהדות האוסטרו–הונגרית , והיא נשאה את עיניה בדרך הטבע לבירת הקיסרות , שנעשתה במשך המאה ה19– כרך גדול והמרכז המדיני והתרבותי של הקיסרות . רעיונות ההשכלה היכו כאן שורש בשלב מוקדם . סייעו בכך היחסים הנוחים בין הקהילות היהודיות לדינסטיה המושלת , ובייחוד לקיסר פרנץ יוזף , שמלך כשבעים שנה . בעוד שתהליך צמיחתן של תנועת ההשכלה וספרותה הופרע לא אחת בתחומיה של הקיסרות הרומאנובית שממזרח , בקיסרות האוסטרו–הונגרית בכללה ובווינה בעיקר לא הושמו מכשולים על דרכן . מה שניתן היה להדפיס בווינה לא ניתן היה להדפיס בווילנה ובז'יטומיר , שתי הערים היחידות בתחומי הקיסרות הרומאנובית שהותר בהן קיומם של בתי דפוס עבריים , והפרסומים שפרסמו היו נתונים לצנזורה מחמירה . תלמידי חכמים יהודיים , ובהם סופרים והוגים עבריים חשובים , נהרו לווינה הן מתוך תחומי הקיסרות והן מחוצה לה ( בעיקר מאוקראינה . ( תעשיית הדפוס הווינאית , שהתמחתה בין השאר גם בפרסומים עבריים ( כגון בית הדפוס הידוע של אנטון שמידט , ( נזקקה ל"מומחים" יודעי עברית . בין הבאים היו גם כמה סופרים עבריים בני הזמן , משלמה לויזון ועד פרץ סמולנסקין . בעיר פעלו רבנים שהיו גם מלומדים מובהקים בתחומים שונים של "חוכמת ישראל , " החל באדולף ילינק ועבור לאייזיק הירש וייס ולמוריץ–משה גידמן וכלה , במאה ה , 20– ברב צבי פרץ חיות . בזכותם משכה וינה משכילים עבריים רבים , שביקשו להשתית את ידיעותיהם בספרות ובתולדות עם ישראל על בסיס מחקרי . הם למדו ואחר כך גם לימדו במוסדות חינוך , בסמינרים ובמכונים פדגוגיים שהוקמו
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|