|
|
Page:340
הימצאותם של יהודים בווינה נזכרת כבר במאה ה . 10– בשנת 1204 הוקם בווינה בית הכנסת הראשון . במהלך המאה ה14– היה לקהילה היהודית בווינה מעמד של הנהגה במרחב של הארצות הדוברות גרמנית , אך במשך הזמן התרבו הלכי הרוח האנטי–יהודיים . בשנים 1421-1420 נרצחו רבים מיהודי וינה והאחרים גורשו מן העיר . במרוצת השנים הורשו רק יהודים מעטים לחזור אליה . מאז שנת 1625 נאלצו היהודים להתגורר בגטו שהוקם מחוץ לגבולות העיר . בשנת 1670 שוב גורשו היהודים מן הממלכה , ואפילו במאה ה18– ציווה הקיסר קארל השישי שאותם יהודים שהורשו לגור בממלכה יישאו סימני זיהוי מיוחדים . יש הרואים ב"צו הסובלנות , " שפרסם הקיסר יוזף השני בשנת , 1782 את תחילתה של האמנסיפציה של היהודים , אבל צו זה חל רק על היהודים ה"נסבלים , " ואפילו אלה לא היו רשאים לרכוש בתים וחויבו לשלם מסים מיוחדים שהוטלו עליהם . עם זאת מעתה ואילך יכלו היהודים להשתלב באופן פעיל בתחומים שהיו סגורים בפניהם קודם לכן . זמנם של אלה שנקראו "יהודי החצר" בא ל > צו . במקומם עלו אנשי האליטה האינטלקטואלית של העיר שנפגשו , בייחוד בימי כינוסו של קונגרס וינה , בסלונים הספרותיים של הגבירות היהודיות פרנציסקה פאני פון ארנשטיין וססיל פרייפ ? א 7 פון אס < לס . האורתודוקסיה היהודית דחתה אמנם את "צו הסובלנות , " אך לא היה בכך כדי למנוע את התחזקותה של תנועת ההשכלה היהודית , שבין מעורריה היו פטר פרץ ; ר ונפתלי הרץ ה 9 מ ; רג . משנת 1820 נעשתה וינה למרכז של ספרות עברית . בווינה חיו שמואל אהרן ר 9 מנלי , יהודה לייב בן–זאב , שלמה לויז 9 ן ומאיר לטריס . בין שנת 1821 לשנת 1832 הופיע בווינה הירחון בי * + רי העתים ובין שנת 1833 לשנת 1856 ראה בה אור כתב העת כרם חמד . בשנת 1820 פרסם שלמה לויזון את חיבורו הרצאות על ההיסטוריה החדשה של היהודים – היסטוריוגרפיה מדעית ברוח הנאורות , ראשונה מסוגה , על יהדות התפוצה . יצחק נח מנהיימר מונה בשנת 1825 למנהל בית הספר הדתי היהודי בווינה , במסגרת פשרה שהושגה בין האורתודוקסים לבין תומכי תנועת הרפורמה הדתית . מנהיימר והמלחין והחזן שלמה ז 7 לצר פיתחו את "הטקס הווינאי , " צורה מתוקנת של טקס התפילה היהודי . האוסף בשני כרכים שחיבר זולצר , שיר ציון , שיש בו תיאור מוזיקלי מפורט של המחזור הליטורגי השנתי , משפיע עד היום על המוזיקה הליטורגית בבתי כנסת רבים ברחבי העולם . בהשפעת האמנסיפציה קם דור חדש של סופרים שכתבו בגרמנית . ליא 9 @ 9 לד ק 9 מ @ רט פרסם בשנת 1848 את החיבור מתוך הגטו . איגנץ ק ? 9 נדה , מ 9 ריץ הרטמן ולודוויג אוגוסט פ ? נקל כתבו גם הם בגרמנית . פרנקל גם ערך כתב עת ספרותי , וכמו איגנץ קורנדה היה מעורב בפעילות פובליציסטית פוליטית . יהודים רבים , ובהם לדוגמה איזיד 9 ר הלר , מ 9 ריץ ק 7 וזיגמונד ק 7 לישר , הטביעו את חותמם על העיתונות של התקופה – שראשיתה בשנת – 1815 שהובילה להתפרצות המהפכה הסוציאליסטית בשנת . 1848 הדרישה לשוויון זכויות משפטי של היהודים יכלה להתעורר בפעם הראשונה רק במהלך מהפכת , 1848 ומשום כך אולי אין פלא שרבים מחלוצי התנועה הדמוקרטית וממנהיגיה היו יהודים . הרופא , הפוליטיקאי , הסופר וציר הרייכסטאג אדולף פישה 9 ף הוא שסיפק את הדחיפה האחרונה למהפכת מארס בשנת , 1848 בעת שנשא נאום פוליטי פומבי . פישהוף חבר בראש ובראשונה לכוחות הליברליים ונאבק יחד עמם למען מתן חירויות אזרחיות במסגרת מדינה בעלת משטר חוקתי , ואילו הד"ר הרמן ילינק עמד לצד הפרולטריון ודרש לכונן רפובליקה דמוקרטית שתבטיח לאזרחיה צדק חברתי . השלטונות דיכאו את המהפכה באכזריות שגבתה מחיר דמים יהודים רבים נעשו בווינה לנושאי הדגל ולמנהיגים של זרמים מהפכניים ושל התחדשות רוחנית . תצלום של הסופר סטפן צווייג , שהתאבד יחד עם אשתו בשנת 1942 בברזיל שאליה ברחו מהכיבוש הנאצי
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|