|
|
Page:339
וינה היהודית דורון רבינוביץ' מאמצע המאה ה19– ועד לשנות ה30– של המאה ה20– היתה וינה מרכזה של המודרנה היהודית , ובה בעת היתה וינה מרכז מובהק של תנועת המודרניות האוניברסלית . וינה , " המטרופולין של הדנובה , " היתה בירתה של המונרכיה האוסטרו–הונגרית , מדינה רב–לאומית ענקית . ממלכתו של הקיסר היתה האימפריה השנייה בגודלה באירופה לאחר רוסיה הצארית . הקהילה היהודית בווינה גדלה והתחזקה מאז תחילת המאה ה , 19– בעקבות פרסום " צו הסובלנות " בשנת 1782 ( ר ' להלן ) ולאחר סיפוחה של גליציה . בתקופה שבין שנת 1860 ובין תחילתה של המאה ה20– נהרו לווינה עשרות אלפי יהודים . בתחילת המאה ה20– היה חלקם של היהודים מכלל אוכלוסיית וינה . 11 % הקהילה היהודית הווינאית היתה השלישית בגודלה באירופה , ורק קהילות ורשה ובודפשט היו גדולות ממנה . בשום מקום אחר במרחב הארצות הדוברות גרמנית לא חיו יהודים רבים כל כך ולא נודע ליהודים תפקיד מרכזי כל כך . וינה היהודית היתה אחד ממרכזיה של תנועת ההשכלה היהודית , מוקד של ספרות יהודית ושל ספרות שנכתבה בידי יהודים , של יצירת מוזיקה חזנית חדשה , וערש לידתה של הציונות המדינית . וינה היהודית נחשבת ברחבי העולם כולו בראש ובראשונה למוקד מכריע ורב השפעה של התגבשות תנועת המודרניות בתחומי האמנות , המדע , הפילוסופיה והפוליטיקה סביב שנת . 1900 במסגרת יחסי הגומלין שהתהוו בין אמנסיפציה לאפליה , יהודים רבים נעשו לנושאי הדגל ולמנהיגים של זרמים מהפכניים ושל התחדשות רוחנית . עם אלה אפשר למנות בין השאר את זיגמונד פרויד , אלפרד אדלר , ארנולד שנברג , גוסטב מאהלר , אג 9 ן ולס , האנס אייזלר , תיאודור הרצל , סטפן צווייג , יוזף רות , קארל קראוס , ארתור שניצלר , פרנץ ורפל , הרמן ; ר 9 ך , אליאס קאנטי , ויקטור אדלר , אוטו ; א 7 אר , יוזף פופרלינ < א 7 ס , לודוויג ויטגנשטיין , קארל פופר , האנס < לזן , פאול פליקס לזרספלד ומארי יהודה . תנועות לאומיות וחברתיות . ( מנהיגי התנועה דגלו בתפיסת עולם חילונית , והקדישו את כל זמנם ומרצם להפצת האידיאולוגיה הסוציאליסטית . שביתות , הפגנות המונים , עיתונות מחתרתית וספרות לא לגאלית היו הכלים העיקריים שבאמצעותם ניסו להביא לשיפור מהותי בתנאי עבודתם של הפועלים , ובעקיפין גם להחלפת שיטת המשטר באימפריה הרוסית . בקוטב האחר של הספקטרום האידיאולוגי התפתח בווילנה מרכז תוסס של התנועה הציונית . הרעיון הלאומי , וביטויו הארגוני התנועה הציונית , ניכרו היטב ברחוב היהודי הווילנאי . נציגי הזרמים השונים בתנועה הציונית , כגון "השומר הצעיר , " " החלוץ , " בית"ר ו"צעירי המזרחי , " פעלו להרחבת מעגלי התומכים בתפיסה אידיאולוגית זו . אף שחלק מהמזדהים עם האידיאה הציונית שימרו גם תפיסת עולם דתית , מרביתם דגלו ברעיון "האדם החדש" המשוחרר מכבלי המסורת . למעשה ניתן לומר שלמרות היותה קהילה בעלת מסורות דתיות וחברתיות רבות שנים ומגובשות , ואף נוקשות במידת מה , דווקא בקהילה היהודית בווילנה אפשר לאתר את שורשי התגבשותה של התפיסה התרבותית היהודית החילונית בחברה היהודית המזרח אירופית , שהקדימה בשנים רבות את המרכזים הספרותיים–התרבותיים שהתפתחו החל בשלהי המאה ה19– באודסה ובוורשה . המכנה המשותף לשלושת ההיבטים שתוארו לעיל : מערכת חינוך משכילית–מודרנית , יצירה ספרותית ומחקרית ענפה ופעילות פוליטית רבת גוונים נמצא בתפיסה הפלורליסטית השוללת את קיומו של מקור סמכות מחייב . את מקומה של תפיסת העולם הדתית–המסורתית , שראתה במערכת האמונות והדעות הדתית את מקור הסמכות הבלעדי , תפסה בהדרגה תפיסה אנתרופוצנטרית המעניקה לפרט את האחריות הבלבדית לעיצוב עולמו התרבותי , החברתי והפוליטי . אין מדובר בשלילה מוחלטת של הדת , אלא בהיותה עניינו של הפרט . לגישה הזאת נודעה גם השפעה מכרעת על אופייה ודמותה של המערכת התרבותית הזאת . אופייה של החברה היהודית הווילנאית לא היה מטבעו רדיקלי ביותר , והיא העדיפה בכל נושא ועניין את המהלך האטי על פני המהלך הרדיקלי והדרמתי . זה הרקע לכך , שבצד ניסיונם לעצב מודל תרבותי חדש , היו מרבית משכילי וילנה במאה ה19– גם תוצר , כמעט טיפוסי , של התרבות הבית–מדרשית . מרביתם , לפחות עד שלהי המאה ה , 19– היו שומרי מצוות , וניסו לבסס את התפיסה התרבותית שלהם על מיזוג של יסודות קאנוניים עם יסודות חוץ קאנוניים . התפיסה הזאת אפיינה גם את המרחב התרבותי היהודי–הווילנאי במהלך המחצית הראשונה של המאה ה20– גם כאשר חשיבותו ומרכזיותו של המרכיב הדתי בעיצוב תפיסת העולם פחתו במידה ניכרת . הגישה הסובלנית הזאת היא שאפשרה את קיומן , בסמיכות זמן ומקום , של מערכות תרבותיות מגוונות בעלות אופי מנוגד ולעתים אף קוטבי . על רקע זה ניתן לראות את וילנה כ"מעבדה" שבה עוצבו מודלים שונים של התרבות היהודית המודרנית .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|