|
|
Page:331
הסמינר החדש למדעי היהדות . גייגר ביקש לסלק כל מרכיב לאומני מן היהדות וסלד מתפיסת "עם הבחירה . " כנגד זאת הדגיש את אופייה המוסרי–אוניברסליסטי של הדת . הוא קיצר את סדרי התפילה ואת ימי השבתון , התיר נגינה בשבת בבית הכנסת ותמך בתפילה בשפות הארץ . גייגר כתב את הטקסט המקראי ותרגומיו . ( 1857 ) בנו , לודוויג , נחשב לאחד מחשובי החוקרים של יצירת גתה . גם היהדות האורתודוקסית התמודדה עם זהותה בעידן הפלורליסטי המודרני . כמה מראשיה שילבו בהצלחה למדנות מודרנית עם שמרנות תיאולוגית : שמשון רפאל הירש , מנהיג האורתודוקסיה החדשה , ייחס למודרניות עצמה מקור אלוהי והדגיש את יסודותיה ההומניים והאוניברסליים של היהדות . במאמרו "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" טבע את הנוסחה המפורסמת לחיים הלכתיים ומודרניים הדרים בכפיפה אחת . גדולים בתורה כדוגמת יוסף דב הלוי סולובייצ'יק ואברהם יהושע השל קיבלו תארים בפילוסופיה מאוניברסיטת ברלין . באותו מוסד למד מתמטיקה ומדעים גם מנחם מנדל שניאורסון , לימים מנהיג חב"ד , וישעיהו ליבוביץ' הצעיר התמחה בכימיה ובפילוסופיה . במפנה המאה ה19– התמודדה התרבות היהודית הברלינאית עם אתגרים סותרים : אנטישמיות גרמנית לאומנית מחד גיסא , התנצרות והתבוללות תרבותית של יהודים רבים מאידך גיסא , וגם הגירה מאסיבית של יהודים מזרח אירופיים אל העיר שצודדה אותם כמגדלור של שפע , קדמה והשכלה . את קשת הגוונים הזו מסמלת משפחת שולם . ארתור ובטי שולם אימצו בהתלהבות את התרבות הגרמנית וחגגו בביתם את חג המולד לצד חנוכה . האחים ריינהולד ואריך הלכו בעקבות הוריהם , ונלחמו במלחמת העולם הראשונה כפטריוטים גרמניים לכל דבר . האח ורנר נעשה קומוניסט ולימים חבר ברייכסטאג . האח הצעיר גרהארד ( גרשום שלום ) היה לציוני , השלים דוקטורט בחקר הקבלה , עלה לירושלים ב1923– ופרץ דרך חדשה בלימודי המיסטיקה היהודית . חברותו של שלום עם הפילוסוף הרדיקלי ואלטר בנימין מתווה את שדות המחלוקת הגדולים שהפרו את יהודי ברלין לפני שסתמו הנאצים את הגולל על האנשים ועל המחלוקות . השניים התווכחו על יהדות ואוניברסליות , מארקסיזם וקבלה , הלדרלין וקפקא , אירופה וארץ–ישראל . ציוניותו של שלום הותירה אותו בחיים , בירושלים . המודרניזם של בנימין לא הציל אותו מהתאבדות בפירינאים ב . 1940– ברלין איבדה את שניהם . ושניהם הנציחו את עיר הולדתם , שלום בספרו מברלין לירושלים ובנימין בילדות ברלינאית סביב . 1900 ב , 1914– שנת פרוץ מלחמת העולם הראשונה , היה המודרניזם היהודי–ברלינאי באחד משיאי פריחתו . מארק שאגאל פתח תערוכת יחיד סנסציונית . אלברט איינשטיין התמנה לפרופסור וראש המכון לפיזיקה באוניברסיטת ברלין . הרמן כהן הקשיש ריתק מאזינים בהרצאותיו הפילוסופיות בבית הספר הגבוה למדעי היהדות . ואלטר בנימין הצעיר נבחר לעמוד בראש "קבוצת הסטודנטים החופשיים . " ש"י עגנון למד אצל הפילוסוף היהודי פרנץ רוזנצוייג וסייע למרטין בובר באיסוף סיפורים חסידיים . המלחמה עצמה , חרף קשייה , לא פגמה בשורש הפריחה הגדולה הזאת . במהלך שנות המלחמה יצר עגנון , למשל , קשר פורה עם המוציא לאור ואיל המסחר זלמן שוקן , וכתב את הנובלה האוטוביוגרפית עד הנה . תשתית איתנה של מוסדות תרבות בשלהי התקופה הווילהלמינית ובמהלך התקופה הוויימארית בנתה ברלין היהודית תשתית איתנה של מוסדות תרבות . מכונים , סמינרים ובתי ספר ייצגו את כל קשת הזהויות היהודיות . לצד הוצאות ספרים חשובות בבעלות יהודית , ובהן " פישר , " "מוסה , " "קסירר" ו"שוקן , " נקלטו בתקופה הוויימארית הוצאות עבריות , ובהן "דביר" ו"אחיאסף , " שלימים עברו לארץ–ישראל . ה"יידישע פערלאג" ( מיסודם של מרטין בובר , חיים וייצמן ואחרים ) הוציאה את הלקסיקון היהודי ואת עשרת כרכי דברי ימי עם עולם של שמעון דובנוב , שבעצמו חי עשר שנים בברלין הוויימארית . בין כתבי העת היהודיים בברלין בלט היידישע רונדשאו הציוני ( 1938-1905 ) וכן דר יודה , ( 1924-1916 ) מיסודו של בובר , אשר ביקש לגשר בין התרבות היהודית–גרמנית לזו המזרח אירופית . כתב העת העברי העתיד ( 1914-1907 ) נועד לחדש את מורשת המאסף . ב1926– עבר לברלין בית ההוצאה היהודי–פולני שטיבל , ועמו כתב העת העברי התקופה . בשנים 1934-1928 הספיק בית ההוצאה "אשכול" להוציא לאור את מה שנועדה להיות גולת הכותרת של לימודי היהדות , האנציקלופדיה יודאיקה . מפעל זה נקטע לאחר עשרה כרכים , באות "ל . " השפעתם של יהודים על הפוליטיקה הגרמנית והאירופית פעלה במנעד רחב של השקפות עולם , אך בלטה בעיקר בעיצוב הסוציאליזם לגווניו . ברלין היתה תחנה חשובה בהשכלתו של קארל מארקס . מהפכת , 1848 שבעקבותיה כתב עם אנגלס את המניפסט הקומוניסטי , העלתה על הבריקדות יהודים רבים בעלי השקפה דמוקרטית , שהבולט בהם היה פרדיננד לאסאל . בברלין חבר למתקוממים ליאופולד צונץ עם תלמידיו . נציגת דור רדיקלי יותר , המהפכנית רוזה לוקסמבורג , הגיעה לברלין ב1898– והצטרפה למפלגה הסוציאל–דמוקרטית הגרמנית , אך אותה נטשה באכזבה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה . לאחר ששוחררה ממאסר ב , 1918– הקימה עם קארל ליבקנכט את
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|